ג'יימס פולוק

פוליטיקאי בריטי

ג'יימס יואי האמיל פולוקאנגלית: James Huey Hamill Pollock; ‏18931982) הוא איש ממשל בתקופת המנדט הבריטי בארץ ישראל. מראשוני הבריטים שהגיעו לארץ ישראל לאחר כיבושה מידי הטורקים ומהאחרונים לעזוב אותה עם הקמת מדינת ישראל.

ג'יימס פולוק
James Huey Hamill Pollock
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית
לידה 1893 עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 1982 (בגיל 89 בערך) עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה The Royal School, Armagh עריכת הנתון בוויקינתונים
תפקיד
  • קצין מחוז
  • Member of the Senate of Northern Ireland עריכת הנתון בוויקינתונים
מפלגה המפלגה היוניוניסטית של אלסטר עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
  • עמית מסדר מיכאל הקדוש וג'ורג' הקדוש
  • קצין במסדר האימפריה הבריטית עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

חייו

עריכה

ג'יימס פולוק נולד באירלנד בשנת 1893. בצעירותו למד באוניברסיטת לידס באנגליה. בפרוץ מלחמת העולם הראשונה התגייס לחיל הרובאים המלכותי האירי (Royal Irish Rifles), נפצע בקרב, הוצב לשרת במצרים והגיע לדרגת מייג'ור.

פולוק הגיע לירושלים בשנת 1917, חודשים אחדים לאחר כיבוש העיר על ידי כוחותיו של אלנבי[דרוש מקור]. בהגיעו לארץ עבר לדבריו חוויה של התגלות דתית, כאשר בהשקיפו על ירושלים ממרומי הר הזיתים ובלבו כמיהה עזה לפעול בשליחותו של ישו, שמע בת קול הקוראת לו להמשיך ולהילחם על השלמת כיבוש יתר הארץ. בסיום הקרבות התלבט פולוק האם להישאר בארץ ישראל או לחזור לאירלנד. לבסוף קיבל החלטה ששינתה את מהלך חייו, והחליט להישאר בארץ כאיש השירות הקולוניאלי הבריטי. הוא קשר את גורלו עם הארץ למשך עשרים וארבע שנים (עם הפסקה בשרתו בניגריה), עד סיום המנדט הבריטי.

עד שנת 1920 שירת פולוק כקצין מנהלה בממשל הצבאי הבריטי שקדם למנדט הבריטי על ארץ ישראל. באוקטובר 1920 נתמנה לסגן המושל של נפת רמאללה[1] והתגורר בירושלים בבית מפואר ברחוב הנביאים שנקרא "בית תבור". פולוק ואשתו ציינו את שם הבית על גבי ניר המכתבים שלהם, כאילו הייתה זו אחוזת משפחתם באנגליה. בבית שימשו את בני המשפחה משרת, טבחית, עוזרת בית ומטפלת בילדים. שגרת חייהם כללה מפגשי חברה עם בני הקהילה האנגלית הקטנה בירושלים ורכיבה על סוסים. פולוק מאוד נהנה ממנעמי חיים קולוניאליים אלו ובמכתב לאמו כתב, בהצנעת יתר, כי הבית "דומה מאוד לבית אנגלי".

יחסו של ג'יימס פולוק אל האוכלוסייה היהודית בארץ הושפע מאמונתו הנוצרית העזה, ומרומנטיזציה של הערבים שלחמו לצדו של לורנס איש ערב, אליו שאף להדמות ואף הצטלם כשלראשו כאפיה כמוהו והחל ללמוד ערבית. כן הושפע מיחסם של קציני הממשל הצבאי שלא היו רגילים לכך שבני הארץ, "ילידים" בלשונם, ידברו אליהם בגובה העיניים, כפי שעשו אנשי ועד הצירים ומנהיגי היישוב. גם הרכב ההנהגה היהודית לא היה לרוחו. הוא סיווג אותם, יוצאי מזרח אירופה, כבעלי תרבות נחותה מזו האנגלית. לאביו כתב: "היהודים הם העם הבלתי סובלני והשחצני ביותר בעולם". במכתב אחר כתב לאביו שהיהודים מנסים להביא לסילוקו.

כששמע פולוק על הכוונה למנות את הרברט סמואל היהודי לתפקיד נציב העליון, זעק כי בריטניה עומדת לחולל עוול היסטורי גדול ולאבד את אמון הערבים, ואף הזהיר את שר החוץ הבריטי הלורד קרזון מפני המינוי.

בשנת 1923 יצא פולוק לניגריה כאיש השירות הקולוניאלי הבריטי. בניגריה מילא תפקיד עוזר שר במזכירות הממשל הבריטי בלגוס.

בשנת 1930 שב פולוק לארץ ישראל למלא תפקידים מטעם ממשלת המנדט. בתחילה היה סגן מושל מחוז הדרום[2]. בראשית שנת 1938 נתמנה למושל נפת שכם[3] וסגן מושל מחוז חיפה והשומרון. באוקטובר 1938 הוא מילא באופן זמני את מקומו של מושל המחוז[4]. ביולי 1939 עם פיצול מחוז חיפה ושומרון לשני מחוזות, מונה למושל מחוז השומרון[5]. בהמשך אותו חודש נתמנה לממלא מקום מושל מחוז חיפה[6] בעת חופשתו של מושל המחוז מר ביילי. בעקבות פרוץ מלחמת העולם השנייה לא שב ביילי לתפקידו ופולוק היה למושל הקבוע של מחוז חיפה[7]. באפריל 1942 עבר לכהן כמושל מחוז הגליל[8]. באוקטובר 1944 נתמנה פולוק למושל מחוז ירושלים[9], תפקיד בו המשיך להחזיק גם בשלביה הראשונים של מלחמת העצמאות עד להקמת מדינת ישראל. פולוק חווה את שלביה הראשונים של המלחמה בירושלים וסביבתה, הפיצוץ בבנין הפלסטיין פוסט, הפיגוע ברחוב בן-יהודה, הקרב על שיירת נבי דניאל, קרב דיר יאסין וטבח שיירת הדסה, ועזב את העיר עם אחרוני הבריטים ובהם הנציב העליון אלן קנינגהם ב-14 במאי 1948. ביום הכרזת העצמאות כתב ג'יימס פולוק ביומנו: ”A very sad day...the Jews have proclaimed their independent state” (יום מאוד עצוב...היהודים הכריזו על מדינתם העצמאית).

לאחר הכרזת העצמאות נשארו אחרוני הכוחות הבריטיים במובלעת קטנה בנמל חיפה וסביבותיו שבעקבות מיקומה זכתה לכינוי "מובלעת חיפה", על מנת לבצע פינוי מסודר שלהם מן הארץ ולאבטחו. הכוחות הבריטיים ובראשם הגנרל מקמילן החזיקו במובלעת זו עד ליום 30 ביוני 1948, בו עזבו את הארץ שלא על מנת לשוב. אחרון העוזבים היה הגנרל מקמילן. תפקידו האחרון של ג'יימס פולוק בארץ ישראל היה לנהל מובלעת זו כ"יועץ לעניינים אזרחיים". הוא ניהל את המובלעת כאילו הייתה מיועדת להישמר לעד, הקים מחלקות, מינה פקידים ובעלי משרות. כמו כן סייע לאחרוני הערבים לעזוב את חיפה, אולם עיקר תפקידו היה מכירת עודפי ציוד ואריזתם. כשהפליג מן הארץ הבריק לאשתו מסיפון הספינה "ארץ ישראל נעלמת בערפל".

פולוק יצא לגמלאות בשנת 1954 ובאותה שנה נבחר מטעם המפלגה היוניוניסטית של אלסטר (UUP) כחבר הסנאט של צפון אירלנד. היה זה תפקידו הציבורי האחרון והוא כיהן בו עד שנת 1957.

פולוק נפטר בשנת 1982.

לקריאה נוספת

עריכה

הערות שוליים

עריכה