פול סבטייה
פול סבטייה (צרפתית: Paul Sabatier) (5 בנובמבר 1854 בקרקסון - 14 באוגוסט 1941) היה כימאי צרפתי, חתן פרס נובל לכימיה לשנת 1912 (לצד ויקטור גריניאר)[1], "על שיטת ההידרוגנציה של תרכובות אורגניות שפיתח".
לידה |
5 בנובמבר 1854 קרקסון, צרפת |
---|---|
פטירה |
14 באוגוסט 1941 (ב��יל 86) טולוז, צרפת |
ענף מדעי | כימיה |
מקום מגורים | צרפת |
מקום קבורה | The Saint-Vincent cemetery in Carcassonne |
מקום לימודים |
|
מנחה לדוקטורט | מרסלין ברתלו |
מוסדות |
|
פרסים והוקרה |
|
תרומות עיקריות | |
שיטת ההידרוגנציה של תרכובות אורגניות | |
חייו
עריכהסבטייה התקבל בגיל 18 הן לאקול פוליטקניק והן לאקול נורמל סופרייר, ובחר באחרון. הוא סיים את לימודיו ב-1877. במשך רוב חייו לימד קורסים באוניברסיטת טולוז, והתמנה לדיקן הפקולטה למדעים בשנת 1905. מחקריו המוקדמים, בקולז' דה פראנס, עסקו בתרמוכימיה של גפרית וסולפטים מתכתיים, ועל מחקר זה התבססה תזת הדוקטורט שלו. בטולוז המשיך במחקרים כימיים ופיזיקליים של תרכובות גפרית, כלוריד, כרומט ונחושת. כמו כן, חקר את תחמוצות החנקן וחומצה ניטרוסודיסולפונית ומלחיה. הוא ביצע גם מחקר בסיסי בתחום מקדמי החלוקה (מדד למסיסות תרכובות בממסים שונים) וספקטרום בליעה.
סבטייה תרם רבות לשימוש התעשייתי בהידרוגנציה. ב-1897 גילה כי כמות קטנה של ניקל יכולה לשמש כזרז לסיפוח מימן לתרכובות פחמן (לא רוויות).
עיקר תהילתו על "תגובת סבטייה", ועבודותיו, ביניהן La Catalyse en Chimie Orgarnique (קטליזה בכימיה אורגנית), שפורסמה בשנת 1913.
סבטייה זכה בפרס נובל לכימיה בשנת 1912, יחד עם עמיתו הצרפתי, ויקטור גריניאר. הפרס ניתן לו על עבודתו בתחום ההידרוגנציה.
קישורים חיצוניים
עריכה- פול סבטייה, באתר פרס נובל (באנגלית)
- פול סבטייה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- פול סבטייה, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים
עריכה- ^ חלוקת פרס נובל, הצבי, 23 בדצמבר 1912