רבי חנינא בן דוסא

ערך זה עוסק ברבי חנינא בן דוסא. אם התכוונתם לאישים אחרים בשם זה, ראו חנינא.

חנינא בן דוסא

הכניסה למתחם הקבר המיוחס לרבי חנינא בן דוסא (ואשתו) מימי הביניים בכפר עראבה
לידה	המאה ה-1 האימפריה הרומית פרובינקיה יודיאה, האימפריה הרומית
פטירה	המאה ה-1 האימפריה הרומית פרובינקיה יודיאה, האימפריה הרומית
כינוי	חנינא בני, איש מעשה, חסיד
מקום קבורה	ישראל עראבה
מדינה	האימפריה הרומית האימפריה הרומית
מקום מגורים	ערב
מקום פעילות	ערב, ירושלים, אגרת בת מחלת, בית המקדש השני
תקופת הפעילות	דור ראשון לתנאים
השתייכות	חז"ל, תנאים
תחומי עיסוק	כיתות אבנים
רבותיו	רבן יוחנן בן זכאי
תלמידיו	רבי ישעיה[1]
בני דורו	נחוניא חופר שיחין, רבן יוחנן בן זכאי, בנו של רבן יוחנן בן זכאי, חמורו של רבי חנינא בן דוסא
בת זוג	אשתו של רבי חנינא בן דוסא
אב	רבי דוסא בן הרכינס (השערה מהמאה ה-14)
צאצאים	בת[2], בן[3] רב סעדיה בן יוסף אלפיומי גאון (על פי מסורת עממית מהמאה ה-12)

רבי חֲנִינָא בֶּן דוֹסָא היה תנא בן הדור הראשון, בסוף ימי בית שני. תלמידו של רבן יוחנן בן זכאי. מתורתו נשתמרו במשנה ובגמרא אמרות המייחסות חשיבות רבה ליחסים שבין אדם לחברו ומדגישות את חשיבות המעשה על פני הלימוד.

התגורר בעיר ערב (כיום העיר עראבה) שבגליל^[4] (שם מצוי היום קבר שמיוחס אליו) ולמד אצל רבן יוחנן בן זכאי,^[5] שגר אף הוא באותה עיר^[6]. רבי אשתורי הפרחי טען בספרו כפתור ופרח^[7] שרבי חנינא היה בנו של רבי דוסא בן הרכינס, אמנם כמה חוקרים שללו השערה זו.

במקורות חז"ל מופיע רבי חנינא בן דוסא בעיקר בהקשרים ניסיים, בתפילתו היה האל מרפא את החולים:

אמרו עליו על רבי חנינא בן דוסא כשהיה מתפלל על החולים ואומר זה חי וזה מת אמרו לו מנין אתה יודע אמר להם אם שגורה תפלתי בפי יודע אני שהוא מקובל ואם לאו יודע אני שהוא מטורף

— משנה, מסכת ברכות, פרק ה', משנה ה'

ברכתו גרמה לקורות עץ קצרות מדי של אישה ענייה להספיק לבניית בית שלם ולחומץ שבו הודלקו נרות השבת של בתו לדלוק שבת שלמה, כאילו היה שמן. בתוספתא מסופר שנחש הכיש אותו כששהה בתפילת עמידה, אך הוא כלל לא שם לב, והנחש מת. ואילו בתלמוד בבלי מובאת הברייתא הבאה:

מעשה במקום אחד שהיה ערוד והיה מזיק את הבריות. באו והודיעו לו לרבי חנינא בן דוסא. אמר להם: הראו לי את חורו. הראוהו את חורו. נתן עקבו על פי החור, יצא ונשכו ומת אותו ערוד. נטלו על כתפו והביאו לבית המדרש. אמר להם: ראו בני אין ערוד ממית אלא החטא ממית. באותה שעה אמרו: אוי לו לאדם שפגע בו ערוד ואוי לו לערוד שפגע בו רבי חנינא בן דוסא.^[8]

בכמה אגדות מוזכר עוניו של רבי חנינא בן דוסא. הוא ואשתו מובאים כדוגמה לבני אדם שיקבלו שכר על מעשיהם רק בעולם הבא. אגדה אחת מספרת על חכמים שנסעו בים ומצאו תיבה של אבנים יקרות המונחת במעמקי הים וכרישים שומרים עליה. לאחר שלא הצליחו לקחת את התיבה, יצאה בת קול מן השמים ואמרה להם לעזוב את התיבה של אשת רבי חנינא, תיבה שבעולם הבא אשת רבי חנינא תשים בה את התכלת של הצדיקים. באגדה אחרת, הממחישה את אפשרות השכר בעולם הזה אל מול השכר בעולם הבא, ירדה מן השמים רגל של שולחן זהב כדי לעזור לרבי חנינא ואשתו שהיו עניים מאוד, וכשרבי חנינא בן דוסא ואשתו הבינו שבתמורה לרגל לעתיד לבוא ישבו כל הצדיקים בגן עדן על שולחנות בעלי שלוש רגלים והם ישבו על שולחן של שתי רגלים, החזירו את המתנה לשמים. עוניו של רבי חנינא בן דוסא מוזכר גם בהקשר החברתי, מלבד ההקשר התאולוגי: הוא ואשתו העמידו פנים כאילו יש להם מה לאכול כדי לא לקבל צדקה מידי אחרים.

רבי חנינא הוזכר בגמרא כמי שכל העולם מתקיים בזכותו: ”בת קול יוצאת מהר חורב ואומרת: כל העולם כולו ניזון בשביל חנינא בני, וחנינא בני דיו בקב חרובין מערב שבת לערב שבת”.^[9] במקום אחר מובא שהוא פגש בלילה באגרת בת מחלת (מזיקה) שאמרה לו: לולי מכריזים ברקיע היזהרו ברבי חנינא ובתורתו, היית בסכנה. נענה רבי חנינא: אם חשוב אני בשמים, גוזרני שלא תעברי במקום יישוב לעולם. ביקשה ממנו אגרת שיניח לה זמן מועט בו תוכל לשוטט מעט, והוא העניק לה רשות לשוטט בלילי רביעיות ובלילי שבתות, בו (לפי מנהג הימים ההם) האנשים בביתם.^[10]

המשנה מעידה על רבי חנינא בן דוסא כי ”משמת רבי חנינא בן דוסא, בטלו אנשי מעשה” (עושי מעשים טובים או עושי מעשה נסים).^[11]

דוגמה נפוצה על כך שהקדוש ברוך הוא שומר אף בהמתן של צדיקים שהם בדרגה גבוהה ביותר, היא חמורו של רבי חנינא בן דוסא, שגנבוהו שודדים, וסירב לאכול מהתבואה כיון שלא עוּשׂרה. הסיפור מלמד שהוויית חייו של רבי חנינא בן דוסא התפשטה אף על קנייניו.^[12]

לפי עדויות מאוחרות, רבי סעדיה גאון היה מצאצאיו של התנא רבי חנינא בן דוסא,^[13] ונטען כי היה כהן.^[14] אולם מתנגדיו כינו אותו מקהל גרים.^[15]

מקום קבורתו אינו מתואר בספרות חז"ל, וקיימות מספר מסורות לגביו. המרכזית מבניהם היא בעראבה – עיר מגוריו. ייחוס קברו בעראבה קדום באופן יחסי משאר קברי הצדיקים, היות שקברו היווה מוקד עלייה לרגל עוד בתקופת הגאונים.

ב"רשימת כניסיות אליהו" (כתב יד פארמה), רשימת מקומות הקדושים בישראל הקדומה ביותר שנמצאה עד כה, נכתב:

כנסת ר' חנינא בן דוסא בערב, וקברו לשם ובעל נס

זהו אחד מהקברים הבודדים המוזכרים ברשימת אליהו, היות שברשימה מתוארים בעיקר בתי כנסת ובתי מדרש.

עולי רגל רבים מימי הביניים תיארו את מקום קבורתו בעראבה. המסע "תוצאות ארץ ישראל" (1270-1320 בקירוב), מתאר לראשונה את קברם של רבי חנינא ואשתו בעראבה.

יעקב השליח (1258–1270 לערך) מתאר את קברו של רבי חנינא בעראבה, אך גם בעין זיתים, לצד קברו של רבי יהודה בר אִלְעָאי ותלמידיהם.

יצחק חילו (1333 לערך), מתאר את קברו של רבי חנינא בצפת אך גם בבית חנינא.

• כל שמעשיו מרובין מחכמתו, חכמתו מתקיימת, וכל שחכמתו מרובה ממעשיו, אין חכמתו מתקיימת.^[16]
• כל שרוח הבריות נוחה הימנו, רוח המקום נוחה הימנו, וכל שאין רוח הבריות נוחה הימנו, אין רוח המקום נוחה הימנו.^[17]

בשנת 1998 יצא סרט קולנוע חרדי הראשון בהיסטוריה של האחים יהודה ואברהם גרובייס בשם 'לא תוכל להתעלם' העוסק בסיפור חייו של רבי חנינא.

• הרב יהודה לייב פישמן מימון (עורך), רבי חנינא בן דוסא, יחוסי תנאים ואמוראים, ירושלים, תשכ"ג 1963, עמ' תל"ח–ת"מ, באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים)
• בנימין לאו, "יראתו קודמת לחוכמתו: ר' חנינא בן דוסא", בספרו: חכמים, כרך ראשון: ימי בית שני, ידיעות ספרים, 2006, עמ' 83-72.
• עידן דשא (עורך), פרקי דרבי חנינא בן דוסא, בתוך: ספר ילקוט מדרשים חלק שביעי, צפת, תשע"ז, עמודים רנא - רסט.

מיזמי קרן ויקימדיה
ציטוטים בוויקיציטוט: חנינא בן דוסא
טקסט בוויקיטקסט: קטגוריה:רבי חנינא בן דוסא
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: רבי חנינא בן דוסא

• חנינא בן דוסא תנא, דף שער בספרייה הלאומית

• הרב אהרן הימן, "רבי חנינא בן דוסא", תולדות תנאים ואמוראים, לונדון, תר"ע, חלק ב, עמודים 484-481, באתר היברובוקס
• רבי חנינא בן דוסא, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
• "רבי חנינא בן דוסא", במהדורת 1901–1906 של האנציקלופדיה היהודית (באנגלית)
• מרדכי הוכמן, סדרת שיעורים על רבי חנינא בן דוסא, באתר ישיבה