הרפס

משפחה של נגיפים

הרפס (Herpes; בעברית: שַׁלְבֶּקֶת) הוא משפחה של נגיפים (herpesviridae) הגורמים למחלות שונות (כגון "שַלְבֶּקֶת חוגרת") אצל בני אדם וחיות. בלשון הדיבור, המילה "הרפס" מתייחסת בעיקר לנגיף "הרפס סימפלקס", שמתבטא בעיקר בשלפוחיות על העור או בריריות, בעיקר באזור השפתיים, העפעפיים או איברי המין. הרפס תוקף יותר נשים מאשר גברים. [1]

הרפס
Herpes simplex
שלפוחית הרפס סימפלקס על השפה
שלפוחית הרפס סימפלקס על השפה
תחום מחלות זיהומיות עריכת הנתון בוויקינתונים
גורם Human alphaherpesvirus 1, Human herpesvirus 2 עריכת הנתון בוויקינתונים
תסמינים פריחה, שלפוחית, low-grade fever, לימפדנופתיה עריכת הנתון בוויקינתונים
טיפול
קישורים ומאגרי מידע
eMedicine article/218580 article/1132465 
DiseasesDB 330215841
MeSH D006561
סיווגים
ICD-10 A60, B00, G05.1, P35.2
ICD-11 1F00 עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

סוגי נגיף ההרפס

עריכה

שמונה נגיפים ממשפחת ההרפס גורמים למחלות בבני האדם:

הרפס סימפלקס 1 ו-2

עריכה

הרפס סימפלקס 1 הוא הגורם העיקרי לשלפוחיות האופייניות למחלה באזור השפתיים. הוא גם נרכש יותר בקלות, משום מיקומו הגלוי. שלפוחיותיו של הרפס סימפלקס 2 מתבטאות בעיקר באזור איברי המין, והוא מוכר כמחלת מין. מחלת ההרפס סימפלקס לרוב אינה קטלנית. היא עשויה להוות סכנת חיים אצל תינוקות, בכל הגילאים במקרה בו הנגיף חודר למוח וגורם לאנצפליטיס ובחולים עם דיכוי של מערכת החיסון.

הידבקות

עריכה

ההרפס סימפלקס היא מחלה מידבקת מאוד, העוברת בדרך כלל דרך מגע עור בעור, או לעיתים דרך חפץ משותף (שפתון, נרגילה וכו'). הווירוס עובר דרך סדקים זעירים מאוד בעור, אך הוא אינו מסוגל לחדור מבעד לפיסת עור בריאה לחלוטין. החומר התורשתי של הווירוס נשמר כאפיזום (דנ"א מעגלי) בתאי העצב בגנגיליונים של מערכת העצבים הסימפתטית ומתפרץ מהם חזרה אל שטח העור מדי פעם ולפעמים גורם כך למחלות. אחוזים גבוהים באוכלוסייה נשאים בווירוס, אם כי אצל רבים הסימפטומים מתבטאים לעיתים רחוקות, אם בכלל.

מהלך המחלה

עריכה

החל מרגע ההידבקות, וירוס ההרפס שוכן בגוף החולה באופן כרוני. תדירות ההתפרצויות משתנה מאדם לאדם, ונעה בין מספר שבועות למספר חודשים. באנשים מסוימים המחלה לא תתפרץ בעתיד מעבר להתפרצות הראשונית שחלה עם ההידבקות במחלה. באנשים בהם הישנות המחלה תכופה, ממליצים על טיפול באמצעות כדורים, המונע את ההתפרצויות. אולם לרוב, הטיפול ניתן רק באופן חיצוני בשעת הצורך בצורת משחה.

גורמים להתפרצות

עריכה

באופן כללי, וירוס ההרפס תוקף את הגוף ומתבטא בעיתות בהן מערכת החיסון של הגוף נמצאת במצב מוחלש. לכן ניתן לראות התפרצויות בעיקר במצבים כגון:

  • בעת מחלה אחרת (בעיקר מחלות חום)
  • במשך עונות המעבר
  • במצבים של לחץ נפשי (סטרס)
  • בתקופות של שינויים משמעותיים בגוף כמו תנודות הורמונליות

טיפול

עריכה

הטכנולוגיה הקיימת לא מאפשרת ניקוי החומר התורשתי של הווירוס מה-DNA של תאי העצב ועקירה של גנגיליונים תגרום לתופעות לוואי חריפות בהרבה ממחלת ההרפס (כגון שיתוק השפתיים), לפיכך כיום המחלה חשׂוכת מרפא וכל שניתן הוא לטפל בסימפטומים של ההתפרצויות.

התרופות האנטיוויראליות בהן משתמשים לטיפול בהתפרצויות הן:

כדי להקל על הכאבים וזירוז החלמת הפצע משתמשים כטיפול משלים בתרפיה בלייזר רך אשר מגרה את תפקוד התא ומזרז את זרימת הדם לאזור.

הרפס והריון

עריכה

נשים הרות היודעות שיש להן הרפס גניטאלי, או שחוששות שנדבקו במהלך ההיריון, צריכות לשתף את הרופא המטפל בעובדה זו, כדי שהתינוק יטופל בהתאם.

מניעה

עריכה

נשים בהריון צריכות להימנע מקיום יחסי מין עם בני זוג הסובלים מהרפס גניטאלי פעיל, בייחוד בשלבים המתקדמים של ההיריון, או להשתמש בקונדום בכל קיום של יחסי מין. הידבקות בהרפס גניטאלי במהלך הטרימסטר (השליש) השלישי להריון מעמידה את העובר בסיכון גבוה יותר להדבקה, משום שגוף האם לא הספיק ליצור נוגדנים שיש בכוחם להגן על העובר.

העברת הנגיף לעובר

עריכה

מקרים של העברת הנגיף מהאם לתינוק במהלך הריון הם נדירים. כ-20% מהנשים ההרות נושאות את נגיף ההרפס מסוג 2 אשר גורם להרפס גניטאלי, ויחד עם זאת פחות מ-0.1% מהיילודים נדבקים במהלך ההיריון או הלידה. האם הנגועה מעבירה לתינוק נוגדנים המגנים עליו מפני הנגיף במהלך ההיריון. הסיכון של העברת הנגיף לעובר או לתינוק על ידי נשים שנדבקו בו לפני הכניסה להריון נמוך.

מרבית האמהות הנושאות הרפס גניטאלי יולדות ללא בעיות מיוחדות. לפני הלידה מבצעים בדיקה האם יש סימפטומים וגינאליים להתפרצות הרפס. במידה שקיימים סימנים כאלו נשקל ביצוע ניתוח קיסרי. אישה הרה הסובלת מהתפרצות של הרפס גניטאלי בעת הלידה, עלולה להעביר את הנגיף לתינוק. אם הלידה מתרחשת במהלך ההתפרצות הראשונה של הנגיף עלול התינוק לסבול מנזק חמור, כיוון שבהתפרצות הראשונה עדיין אין לאם נוגדנים נגד הנגיף להעביר לו.

במידה שהוולד נדבק בהרפס במהלך הלידה, הסימפטומים יופיעו אצלו במהלך 2–3 השבועות שלאחריה. הרפס עלול להוות מחלה מסכנת חיים עבור תינוק בשבועות הראשונים לחייו. טיפול תרופתי עשוי לצמצם או למנוע נזק משמעותי לתינוק.[2]

תינוקות

עריכה

תינוקות עלולים להידבק בנגיף ההרפס מסוג 1 במקרה שהאם או אחד מהמטפלים בבית החולים סובל משלפוחיות הרפס בידיים או על השפתיים. תינוקות שעוברים מציצת דם במילה עלולים להידבק בהרפס במידה והמוהל נשא של הרפס השפתיים. מכיוון שכך הרבנות הראשית הכניסה נוהל מיוחד לפיו על המוהל להשתמש בקשית מזכוכית לביצוע המציצה כדי להימנע מאפשרות להדבקת התינוק. אם כי כיום קיימת מודעות רבה לנושא, ורבים מהמוהלים עוברים בדיקות והדרכה מתאימה, לעיתים כחלק מתהליך ההסמכה.

ראו גם

עריכה

קישורים חיצוניים

עריכה

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ The Basics of Genital Herpes, WebMD (באנגלית)
  2. ^ הרפס והריון באתר מכבי שרותי בריאות

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.