לדלג לתוכן

ג'ון דריידן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ג'ון דריידן
John Dryden
לידה 9 באוגוסט 1631 (יוליאני)
אלדוינסל, נורת'האמפטונשייר, הממלכה המאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 1 במאי 1700 (יוליאני) (בגיל 68)
לונדון, ממלכת אנגליה עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ממלכת אנגליה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה מנזר וסטמינסטר עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים בית הספר וסטמינסטר, טריניטי קולג' עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה אנגלית עריכת הנתון בוויקינתונים
יצירות בולטות The Wild Gallant, מסה על השירה הדרמטית עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג Elizabeth Howard (1 בדצמבר 1663–?) עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים Sir Erasmus Henry Dryden, 5th Baronet, Charles Dryden, John Dryden עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה עמית החברה המלכותית עריכת הנתון בוויקינתונים
חתימה עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ג'ון דריידןאנגלית: John Dryden;‏ 8 באוגוסט 163112 במאי 1700) היה משורר, מחזאי, מתרגם ומבקר ספרות אנגלי. נחשב לגדול המשוררים האנגלים בתקופה שבין מילטון לפופ, ולאחד מגדולי מבקרי השירה האנגלים.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

דריידן נולד ליד אונדל (Oundle) שבנורת'המפטונשייר ולמד בבית הספר שבכנסיית וסטמינסטר שבלונדון ובטריניטי קולג' באוניברסיטת קיימברידג'. הוא כתב למחייתו במשך כל חייו הבוגרים. מחזותיו המוקדמים, שהיו בעיקר טרגדיות הרואיות, זכו להצלחה משתנה אך בנו לו שם בממלכה. כששב ללונדון במהלך תקופת שלטונו של קרומוול ניסה לנצל את אהדת הפרלמנט למשפחתו (אחיו היה שופט במהלך מלחמתו של צ'ארלס הראשון), אך לא צלח בכך עד תקופת הרסטורציה. השיר שכתב לכבוד השבת המלוכה, Astrea Redux, הקנה לו את מעמדו הרם.

עד שנת 1663, אז צורף לחברה המלכותית, הוא השיג לעצמו מעמד שהספיק כדי להחשב כבעל ראוי לליידי אליזבת' האווארד, אך את עיקר פרסומו רכש עם פרסום השיר שנת הפלאות (Annus Mirabilis) - תיאור של אירועי שנת 1666 בריבועים במשקל פנטמטר. בשנת 1668 מונה לרשת את ויליאם דאווננט כמשורר המלכותי - משרה אותה איבד 20 שנה מאוחר יותר עם מותו של צ'ארלס השני. בעשר השנים הראשונות עיקר יצירתו הייתה מחזות. הוא הוביל את גל "קומדיות הרסטורציה", כשיצירתו המוכרת ביותר מאותה תקופה היא Marriage A-la-Mode‏, (1672). הוא גם כתב טרגדיות הרואיות וטרגדיות רגילות, מהן הצליחה ביותר All For Love‏ (1677). דריידן היה אמן כתיבת הפרולוג והאפילוג, ואף כתב פרולוגים ואפילוגים למחזותיהם של אחרים. עבודות חשובות נוספות שלו מאותה תקופה הן מסותיו על המחזאות, מהן בולטת "Essay of Dramatick Poesie"‏ (1668) שהיא הארוכה ביותר והטובה ביותר. במסות אלו הביע דריידן את אמונתו בכך שמחזאי התקופה האליזבתנית עלו בגדולתם על המחזאים היוונים; טען בזכות השימוש בכתיבה מחורזת במחזות; ובחן והשווה את יצירותיהם של שייקספיר, בן ג'ונסון וג'ון פלטשר.

משנות השמונים של המאה ה-17 ואילך התרכז דריידן בכתיבת שירה, שנודעה בשל השימוש הגאוני שעשה בצמדי חרוזים (מה שמכונה "צמד הרואי"), אך הוא המשיך גם לכתוב מחזות וכתב מספר ליבריות. הישגיו הגדולים ביותר היו בכתיבת חרוזים סאטיריים: MacFlecknoe ההרואי אך לעגני, התקפה על המחזאי תומאס שאדוול, ו-Absalom and Achitophel ("אבשלום ואחיתופל"), סאטירה פוליטית נגד הויגים. יצירות נודעות נוספות שלו מאותה תקופה הם השירים הדתיים הסאטיריים שכתב, בהם Religio Laici‏ (1682) ו-The Hind and the Panther‏ (1687). הראשון מביניהם נכתב בטרם הפך דריידן לקתולי, והשני קצת אחרי המרת דתו. לאחר המהפכה המהוללת של שנת 1688 דעותיו הפוליטיות של דריידן הסירו ממנו את חיבת הכתר, והוא נאלץ להתפרנס מכתיבת מחזות ותרגום שירה מלטינית ויוונית. דריידן תרגם עבודות משל הורטיוס, יובנאליס, אובידיוס, לוקרטיוס ותאוקריטוס.

כמשורר הגיע לשיאו בשתי המשימות הגדולות שלקח על עצמו בשנותיו האחרונות: תרגום כל יצירותיו של ורגיליוס, מאורע חשוב בתולדות השירה האנגלית; ואוסף התרגומים היצירתיים "משלים עתיקים וחדשים" - Fables, Ancient and Modern‏ (תרגומים מיצירותיהם של הומרוס ואובידיוס, כמו גם עיבודים אפיים לסיפורים של ג'פרי צ'וסר ובוקאצ'ו, המשקפים יחדו את מסורת הסיפור המערבית). המשלים של דריידן היו חביבים על אלכסנדר פופ, לורד ביירון, קיטס, וטניסון. לדעת ג'ון אייקין, כל המאפיינים המצויינים של בת-שירו של דריידן מופיעים בשלמות גמורה במשלים האלה. לדעת וולטר סקוט, "סיפורו של האביר" בין של צ'וסר בין של דריידן ("פאלאמון וארקיט"), מיצירות השיר הגדולות של השירה האנגלית. ההקדמה ל"Fables" נחשבת לאחת המסות הטובות ביותר באנגלית. ויליאם קונגריג, ידידו של דריידן, אמר שכתיבתו של דריידן הלכה והשתפרה עד לסוף, השתפרה אפילו בהתלהבות ובדמיון, כמו גם בכושר השיפוט. ואלכסנדר פופ כתב: "האש של דריידן, כמו זו של השמש, האירה בבהירות לקראת השקיעה".

מחלת השיגדון ותחלואים אחרים מהם סבל, ומאמץ העבודה הכביר, נתנו את אותותיהם, ודריידן נפטר בשנת 1700. נערכה לו הלוויה מפוארת, והוא נקבר בכנסיית וסטמינסטר לצד צ'וסר וקאולי. בצוואתו הוריש סכום לייסוד בית-ספר לילדים עניים, שהיה לבית הספר "ג'ון דריידן".

הערכת והשפעת יצירתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ג'ון דריידן, שער "משלים עתיקים וחדשים" (1700)

השפעתו של דריידן כמשורר הייתה עצומה הן בחייו והן במאה ה-18; שיריו שימשו כמודל לאלכסנדר פופ (שהחשיב את תרגומו של דריידן לאינאיס כתרגום השירה הטוב ביותר אי פעם) וסמואל ג'ונסון כינהו "משורר באמת גדול", והוא אחד מהיוצרים המצוטטים ביותר במילון של ג'ונסון, לצד שייקספיר ומילטון. דריידן ופופ נחשבים לגדולי המשוררים הנאו-קלאסיים האנגלים, אלה שהביאו את החריזה והמשקל לשלמות צורנית. ניתן לסכם את יחסם של בני המאה ה-18 לדריידן במילותיו של ג'ונסון על כך שדריידן "עידן את השפה, שיפר את הרגש, וכיוונן את המספרים של השירה האנגלית".

בתקופה הרומנטית, ויליאם הזליט החשיבו לאמן גדול של הסגנון המלאכותי של השפה, וולטר סקוט הוציא לאור את כתביו וקרא לו "ג'ון המפואר", וביירון סבר שהשירה האנגלית התדרדרה מאז דריידן ופופ; אולם וורדסוורת' המעיט בערך של שירת דריידן, והשפעתה על רוב המשוררים הרומנטיים הייתה מעטה. לדעת קולרידג', מאז דריידן המשקל של המשוררים האנגלים מוליך אל המשמעות, בעוד קודם לכן אצל משוררים אנגלים אמיתיים יותר המשמעות והרגש הוליכו אל המשקל. מהחצי השני של המאה ה-19 ואילך הלכה וירדה קרנו, לאחר שהמבקרים נתנו מקום מרכזי לשייקספיר ולשירת המשוררים הרומנטיים, כלומר לשירה הרומנטית-טבעית להבדיל מזו הקלאסית-מלאכותית.

כתב סמואל ג'ונסון: "מסקירת העבודות של דריידן, נראה שהיה לו מטבעו שכל מקיף, שהועשר על ידי ידע. יצירותיו הן תולדה של גאונות נמרצת, הפועלת על חומרים גדולים. הכוח השליט בפעולותיו האינטלקטואליות היה שכלו החזק, ולא תפיסה רגישה. בכל הפעמים, הוא למד ולא הרגיש, ויצר רגשות, לא כפי שמכתיב הטבע, אלא כפי שמקנה ההגות".

דריידן צירף מבואות ליצירותיו, מסות מקיפות העוסקות ברוב סוגי השירה והדרמה. מזה דורות הוא מוערך כשייך לשורה הראשונה של המבקרים האנגלים, לצד בן ג'ונסון, ג'וזף אדיסון, סמואל ג'ונסון, ויליאם הזליט, וסמואל טיילור קולרידג'.

להלן משורותיו האחרונות, שורות-שיר שדריידן כתב לדוכסית מאורמונד (לה הקדיש את האפוס "פאלאמון וארקיט"), במכתב תודה על מתנה ששלחה לו:

בַּת הַשּׁוֹשַׁנָּה אֲשֶׁר לְחָיֶיהָ
אָדֹם וְלָבָן מְצָרְפוֹת יַחְדָּו,
הֵן יָפְיָהּ הַשְּׁמֵימִי הוֹלֵךְ לְפָנֶיהָ,
סֹמֶק הַשַּׁחַר וּשְׁבִיל הֶחָלָב.

כתב ג'ורג' סיינטסבורי: 'הרעיונות והדימויים שבשורות האלו עתיקים ושחוקים. אולם אני טוען שכל מבקר שירה אמיתי, מבלי לדעת מי חיברן, יכתוב בצדק על סמך סידור המלים, המשקל והקדנצה של השורה, והאופן בו הדימויים מוצגים: "זהו משורר, וככל הנראה זה משורר גדול'. וכתב: "הכשרון המיוחד של דריידן הוא היכולת לעסוק בכל נושא באופן פיוטי. תחום שירתו עצום, וכאשר היא מוגבלת, אפשר להבחין שהוגבלה על ידי נסיבות חיצוניות".

יצירותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Astraea Redux, (1660)
  • The Indian Emperor, (1665)
  • Annus Mirabilis, (1667)
  • An Essay of Dramatick Poesie, (1668)
  • Tyrannick Love, (1669)
  • Marriage A-la-Mode, (1672)
  • The Conquest of Granada, (1670)
  • All for Love, (1677)
  • Oedipus, (1679)
  • Absalom and Achitophel, (1681)
  • The Medal, (1682)
  • Religio Laici, (1682)
  • The Hind and the Panther, (1687)
  • Amphitryon, (1690)
  • Don Sebastian, (1690)
  • Amboyna
  • The Works of Virgil, (1697)
  • Fables, Ancient and Modern (1700)

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Walter Scott, The Works of John Dryden: The Life of Dryden, London 1808.
  • George Saintsbury, Dryden, London 1888.
  • R. Garnett, The Age of Dryden, London 1895.
  • Dadiv Nichol Smith, John Dryden, Cambridge 1950.
  • David Hopkins, John Dryden, Cambrudge 1986.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]