לדלג לתוכן

היסטריה (סרט 2011)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
היסטריה
Hysteria
בימוי טניה וקסלר עריכת הנתון בוויקינתונים
שחקנים ראשיים מגי ג'ילנהול
אנה צ'נסלור
שרידן סמית'
טוביאס מנזיס
Jules Werner
Malcolm Rennie
Kate Linder
ג'מה ג'ונס
ג'ונתן פרייס
יו דנסי
אשלי ג'נסן
פליסיטי ג'ונס
רופרט אוורט
David Ryall עריכת הנתון בוויקינתונים
מוזיקה Gast Waltzing עריכת הנתון בוויקינתונים
צילום שון בוביט עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה הממלכה המאוחדת, לוקסמבורג, צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
חברה מפיצה Budapest Film, נטפליקס עריכת הנתון בוויקינתונים
שיטת הפצה וידאו על פי דרישה עריכת הנתון בוויקינתונים
הקרנת בכורה 22 בדצמבר 2011 עריכת הנתון בוויקינתונים
משך הקרנה 99 דק' עריכת הנתון בוויקינתונים
שפת הסרט אנגלית עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה קומדיה רומנטית עריכת הנתון בוויקינתונים
הכנסות באתר מוג'ו hysteria
אתר רשמי
דף הסרט ב־IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

היסטריה (אנגלית: Hysteria) הוא סרט בריטי מסוגת קומדיה רומנטית, היסטורי למחצה, משנת 2011, בבימויה של טניה וקסלר. מככבים בו יו דאנסי ומגי ג'ילנהול, ולצידם מופיעים בתפקידי משנה עיקריים פליסיטי ג'ונס, ג'ונתן פרייס ורופרט אוורט[1]. הסרט מתרחש בתקופה הוויקטוריאנית, ומראה כיצד הניהול הרפואי של אוסף התופעות שכונו אז בשם "היסטריה" - אבחנה רפואית שהייתה נהוגה ברפואה בעולם המערבי ואיננה מוכרת עוד בעולם הרפואה - הוביל להמצאת הוויברטור[1].

עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסרט מתרחש בסוף שנת 1880. ד"ר ג'וזף מורטימר גרנוויל (אנ') הוא רופא צעיר ואידיאליסט, העובד בבית חולים לונדוני, ונקלע לעימותים חוזרים ונשנים עם הממונים עליו על רקע נסיונותיו להטמיע חידושים רפואיים בבית החולים. הוא מפוטר מעבודתו, ומוצא משרה כרופא זוטר במרפאתו הפרטית והיוקרתית של רופא בשם ד"ר דאלרימפל, אשר ההתמחות שלו היא בטיפול בהיסטריה, אבחנה שהייתה פופולרית לגבי נשים באותה תקופה. רופאים כמו ד"ר דאלרימפל נהגו לטפל בהיסטריה על ידי עיס��י ידני של הדגדגן של הלקוחה, בעת שהיא מכוסה בצורה נאותה בשמיכה ומוסתרת מאחורי ווילון, וזאת כדי לעורר את מה שהם כינו "עוויתות התקפיות", מבלי להיות מודעים כלל לעובדה שהם למעשה מביאים אותה לפורקן מיני. לאחר שלקוחותיו האמידות והמרוצות שבות לטיפולים חוזרים ונשנים, והתורים בחדר ההמתנה מתארכים והולכים, וכמו כן פרק ידו הימנית מתחיל לכאוב מרוב עיסויים, שוכר ד"ר דאלרימפל את שירותיו של הרופא הצעיר גרנוויל. הוא מלמד אותו את רזי המקצוע, דהיינו את פעולת עיסוי הדגדגן של נשים, אותה הוא מציג כשיטת ריפוי במחלת ההיסטריה.

גרנוויל עובר לגור בביתו של מעסיקו, שם הוא זוכה לפגוש את שתי בנותיו של ד"ר דאלרימפל: אמילי, הבת הצעירה והצייתנית, ואחותה הגדולה שרלוט (מגי ג'ילנהול) – פמיניסטית ופעילה סופרז'יסטית שמנהלת בית מחסה בשכונת עוני במזרח לונדון.

גרנוויל מבצע את מלאכתו כהלכה, וקהל הלקוחות המרוצות של המרפאה מוסיף ומתרחב. ד"ר דאלרימפל, המחבב מאד את גרנוויל, מציע שגרנוויל יהפוך בהדרגה למחליפו כמנהל המרפאה, ואף יישא לאשה את בתו אמילי.

לילה אחד, לאחר העבודה, מגיעה שרלוט הביתה בלוויית פאני, חברתה מבית המחסה, אשר שברה את קרסולה, וגרנוויל עוזר לטפל בה. בעקבות זאת, אוסר עליו דאלרימפל להציע בעתיד כל סיוע רפואי לשארלוט ולידידותיה, וזאת בתקווה להרחיק את שרלוט מעבודתה בשכונות העוני, עיסוק ממנו הוא מסתייג.

בינתיים, קהל הלקוחות הגדל והולך של גרנוויל והעבודה האינטנסיבית נותנים גם בו את אותותיו, שרירי האמה של ידו הימנית מתחילים לכאוב, והוא מתחיל להתקשות במילוי משימתו המתישה. יום אחד הוא חווה התקף של התכווצויות בפרק ידו במהלך טיפול, ונכשל בביצוע משימתו. המאורע מאיים על יכולתו להמשיך ולהחזיק במשרתו, והוא חושש מפני פיטורין נוספים.

באותה עת, חברו הטוב של גרנוויל, לורד אדמונד סנט ג'ון-סמית', שהוא בן אצולה משועמם בעל אופי יזמי, עמל על פיתוח של מאבק-נוצות חשמלי. הוויברציות שמייצר המכשיר נוטעות במוחו של גרנוויל רעיון: למנף את הגאדג'ט לכדי מכשיר עיסוי חשמלי. הוא מזמין את מולי, המשרתת בביתו של ד"ר דאלרימפל, ומציע לבצע בה ניסוי. היא נעתרת, ולאחר שהניסוי נוחל הצלחה, משכנע גרנוויל את ד"ר דאלרימפל לנסות את המכשיר על המטופלות שלו. דאלרימפל ניאות, ומציע את הטיפול הנסיוני לכמה מלקוחותיו הקבועות, ומה רבה השתאותו והפתעתו כאשר הוא נוכח כי משך הטיפול מתקצר פלאים מטיפול בן שעה תמימה לטיפול של דקות ספורות. המכשיר הופך להצלחה מסחררת. גם השריר בפרק ידו של גרנוויל נרגע. הוא מציע נישואין לאמילי, והם מתארסים. באותו הזמן, שרלוט נאבקת לגייס תרומות לתמיכה בבית המחסה במזרח לונדון.

במהלך מסיבת האירוסין של גרנוויל ואמילי, נעצרת שרלוט על ידי המשטרה לאחר שהיא מגוננת על פאני מפני שוטר, והיא מועמדת בעקבות זאת למשפט. אמילי וד"ר דאלרימפל מפצירים בגרנוויל להעיד לטובתה במשפטה ולטעון שהיא היסטרית, וזאת במטרה למנוע את שליחתה לכלא. במהלך המשפט, התובע עצמו מאמץ את הטענה כי שרלוט היא היסטרית, וממליץ לשלוח אותה לסנטוריום וכן לאלץ אותה לעבור כריתת רחם. כאשר מורטימר גרנוויל עולה להעיד, הוא מפתיע בטענה הפוכה בתכלית. הוא מסביר לבית המשפט כי למעשה התסמינים להיסטריה נפוצים מכדי שתיחשב מחלת נפש, ומוסיף ואומר שהוא עצמו מאמין ששרלוט היא האדם הנדיב והאכפתי ביותר שהוא מכיר. השופט מסכים עם הטיעון של גרנוויל, ושארלוט נידונה לשלושים ימי מאסר בלבד בגין תקיפת השוטר.

אמילי מחליטה לבטל את אירוסיה עם גרנוויל, לאחר שהבינה שהמניע היחיד שלה היה לרצות את אביה. בינתיים, הוויברטור הופך להיות המכשיר הרפואי הנפוץ בטיפול בבעיה שכונתה היסטריה, לאחר שהוא מצמצם באופן דרמטי את משך הטיפול ואף מגביר מאד את שביעות הרצון של הלקוחות. לורד אדמונד סנט ג'ון-סמית' ומורטימר גרנוויל מוכרים את הפטנט, והתמלוגים מן המכירה הופכים את גרנוויל לאדם עשיר. תוך כך הוא מתאהב בשרלוט, ומחליט להשתמש בחלק מעושרו כדי להקים מרפאה בבית המחסה שלה. בתום שלושים ימי המאסר של שרלוט, ממתין לה גרנוויל מחוץ לשערי הכלא, ומציע לה נישואין, והיא נעתרת לו.

רקע היסטורי[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסרט מבוסס על ספרה של ההיסטוריונית רייצ'ל מיינס (אנ') משנת 1999, הטכנולוגיה של האורגזמה (באנגלית: The Technology of Orgasm). הספר מוסיף וטוען כי עיסוי ידני של נשים היה תרופה רפואית נפוצה עוד בימי קדם[2]. עם זאת, בשנת 2010, התזה של מיינס לגבי קדמוניות הטיפול הופרכה על ידי החוקרת הלן קינג (אנ')[3]. כמו כן, מאמר משנת 2018 מאת האלי ליברמן (אנ') ואריק שצברג פוסל גם הוא את התזה של מיינס, וממסגר אותו כ"ראיות נסיבתיות בלבד לכך שכמה רופאים ומיילדות אולי תרגלו עיסוי של איברי מין לפני המאה ה-20"[4].

היסטריה הוסיפה להיחשב כמחלה עד שנת 1952[5], אז החליטה האגודה האמריקנית לפסיכיאטריה להפסיק להשתמש במונח.

ד"ר ג'וזף מורטימר גרנוויל הגיש בקשה ראשונה לרישום הפטנט של ויברטור אלקטרומגנטי שנקרא "פטיש גרנוויל" בסביבות שנת 1883[6]. ואולם, גרנוויל לא הגדיר את המכשיר כמיועד לטפל בהיסטריה, אלא בכאבי שרירים. יש הסוברים כי רופאים אחרים השמישו את הויברטור ככלי ריפוי בהיסטריה, אך טענה זו הוטלה בספק על ידי ליברמן ושצברג, בהיעדר מקור מוסמך לכך[7][8].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 "'Hysteria' Trailer Has Maggie Gyllenhaal, Vibrators - the Moviefone Blog". אורכב מ-המקור ב-16 ביולי 2012. נבדק ב-17 באוגוסט 2011. {{cite web}}: (עזרה)
  2. ^ Maines, Rachel P. (1999). "The Job Nobody Wanted". The Technology of Orgasm: "Hysteria," the Vibrator, and Women's Sexual Satisfaction. Baltimore: Johns Hopkins University Press. ISBN 0-8018-5941-7.
  3. ^ King, Helen (2011). "Galen and the widow: Towards a history of therapeutic masturbation in ancient gynaecology". Journal on Gender Studies in Antiquity. 1 (1): 205–235. ISSN 2156-2253.
  4. ^ Liebertman, Hallie; Schatzberg, Eric (באוגוסט 2018). "A Failure of Academic Quality Control: The Technology of Orgasm" (PDF). Journal of Positive Sexuality. 4: 24–47. doi:10.51681/1.421. {{cite journal}}: (עזרה)
  5. ^ Maines, Rachel P. (1999). "The Job Nobody Wanted". The Technology of Orgasm: "Hysteria," the Vibrator, and Women's Sexual Satisfaction. Baltimore: Johns Hopkins University Press. ISBN 0-8018-5941-7.
  6. ^ "Joseph Mortimer Granville". NNBD.
  7. ^ Liebertman, Hallie; Schatzberg, Eric (באוגוסט 2018). "A Failure of Academic Quality Control: The Technology of Orgasm" (PDF). Journal of Positive Sexuality. 4 (2): 24–47. doi:10.51681/1.421. S2CID 52839516. {{cite journal}}: (עזרה)
  8. ^ Meyer, Robinson; Fetters, Ashley (6 בספטמבר 2018). "Victorian Era Orgasms and the Crisis of Peer Review". The Atlantic. {{cite journal}}: (עזרה)