הפארק ההיסטורי פהו פרבאט
 | |||||||||||
| מגדל נאנג או-סה בפארק | |||||||||||
 אתר מורשת עולמית | |||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| |||||||||||
| מידע כללי | |||||||||||
| תאריך הקמה |
1989  | ||||||||||
| נתונים ומידות | |||||||||||
| שטח | 5.76 קמ"ר קמ"ר | ||||||||||
| גובה ממוצע | 320-350 מטרים | ||||||||||
| מיקום | |||||||||||
| מדינה |
 תאילנד | ||||||||||
| מיקום |
Mueang Phan | ||||||||||
| קואורדינטות | 17°44′00″N 102°21′30″E / 17.73333333°N 102.35833333°E | ||||||||||
|
(למפת תאילנד רגילה)   הפארק ההיסטורי פהו פרבאט | |||||||||||
  | |||||||||||
הפארק ההיסטורי פהו פרבאט (תאית อุทยานประวัติศาสตร์ภูพระบาท; אנגלית Phu Phrabat Historical Park) הוא פארק היסטורי במחוז אודון טהאני (Udon Thani province) בצפון-מזרח תאילנד, הידוע בתצורות הסלע יוצאות הדופן שבו, כמו גם באוסף הגדול בעולם של אבני הסימה (מהמילה Sīma בפאלי שמשמעותה "גבול") מתקופת דוואראוואטי (Dvaravati) (מאות 7 עד 11) הנמצאות באתרן (in situ). תצורות הסלע אשר היו למקומות מסתור הפכו את האזור למרכז דתי חשוב, ועל כך מעידים שפע אבני הסימה והיקף השינויים במסתורי הסלע. אמנות הסלע שמצויה באתר מעידה על נוכחות אנושית במשך כ-2,000 שנה. בשנת 2024 הוכרז המקום כאתר מורשת עולמית יחד עם אתר ואט פרה פהוטהבאט בואבן הסמוך.
גאוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הפארק שוכן בתחומי שמורת החורש הלאומית פהא קהואאה נאם (Pha Khuea Nam National Reserved Forest), כ-65 ק"מ צפונית-מערבית לעיר אודון טהאני, והוא משתרע על-פני גבעה עשויה אבן חול. שטחו של הפארק הוא 5.76 קמ"ר, והוא שוכן בגובה של 320–350 מטרים מעל פני הים. תצורות הסלע יוצאות הדופן ברחבי הפארק כוללות צריחים מחודדים, סלעים מסיביים וסלעים הנחים בשיווי משקל על בסיסים צרים, אשר שימשו את אמנות הסלע הפרהיסטורית וכמקומות הפולחן שהתהוו במקום. מקורן של תצורות הסלע האלה בתנועת קרחונים בקרטיקון ששחקה את הקרקע[1], ובהבדלי עמידות של שכבות הסלע השונות.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בפארק ישנם ציורי סלע של דמויות אדם, בעלי חיים, כפות ידיים, תצורות גאומטריות וצבע אדום, שנמצאו בכ-47 אתרים שונים, ואשר מתוארכים למאה ה-1 לפנה"ס ואילך[2].
מסורת אבני הסימה התפתחה סביב האמונה הפרהיסטורית בטבע, באבות הקדמונים ובהר הקדוש. עם הגעתה לאזור של האמונה הבודהיסטית מתרבות דוואראוואטי סביב המאה ה-8 או ה-9, אבני הסימה החלו משמשות כסמני גבולות לאזורים הקדושים שבהם נערכו הטקסים הבודהיסטים. אבני סימה מסודרות בדרך-כלל בצורה סימטרית בשמונה כיוונים סביב האזור הקדוש ויוצרות מרחב מרובע או מלבני בהתאם לכתבים הבודהיסטיים[3]. האבנים עשויות להיות מסודרות בצורת מעגל בודד, שני מעגלים או שלושה מעגלים קונצנטריים, בהתאם לחשיבות האזור הקדוש שסביבו הן ערוכות. באזור המוכרז מופיעות שלוש הצורות.
במקורן היו אבני הסימה אבנים טבעיות ללא עיבוד. לאחר מכן צורתן התפתחה לעמודים רבועים או בצורת מתומן עם פינות מעוגלות, ובהמשך קיבלו צורה של עמוד שטוח בדמות עלי כותרת מאורכים של פרח הלוטוס. סביב המאה ה-10 החלו אבני הסימה לשאת עיטורי פסלים שהושפעו מאמנות קמרית בסגנון קוה קר ואשר מתארים את חיי הבודהה ואת סיפורי הג'טאקה. תרבות הסימה התפשטה ברחבי תאילנד והשפיעה על האמונות והאמנות של תרבויות מאוחרות יותר, דוגמת ממלכת סוקהותאי, ממלכת איוטהאיה, ממלכת לאן סאנג וממלכת רטנקוסין.
האזור זכה לראשונה להגנה כשהוכרז כמונומנט לאומי ב-1935, ובסוף שנות ה-60 של המאה ה-20 החל מחקר ארכאולוגי במקום. ב-1978 השטח המוגן הורחב, והפארק ההיסטורי נוסד ב-1989.
הפארק
[עריכת קוד מקור | עריכה]בתחומי הפארק שוכנות 19 תצורות סלעי מסתור, ששבעה מהם מוקפים בשמונה אבני סימה כל אחד (לעיתים חלק מהאבנים חסרות), והם מחולקים לארבעה סוגים:
- שני מסתורי סלע טבעיים המוקפים על-ידי אבני סימה:
- ב"טאם רישי" (Tam Rishi - מערת הנזיר המתבודד) נמצא עמוד סלע בגובה של 10 מטרים ועליו נח סלע גדול היוצר מראה של פטרייה. סביב הסלע מפוזרות 7 אבני סימה (מתוך שמונה שהיו שמונה במקור) בגדלים שונים וללא עיטורים.
- ב"נוק קרטה" (Nok Krata - סלע המסתור של השליו) ניצב סלע גדול בעל שתי "דבשות" הנושאות סלע מאוזן גדול שיוצר מראה של שולחן, ומסביב חמש אבני סימה בחמש מרוחות השמים, ושלושה בורות באדמה ביתר הכיוונים המעידים על אבנים שהיו ואינן עוד. האבנים יוצרות מרחב קדוש מלבני בכיוון דרום-מערב צפון-מזרח, והן נמוכות יחסית ובצורת מחומש.
- חמישה מסתורי סלע טבעיים שעברו שינויים ואשר מוקפים באבני סימה. השינויים נועדו ליצור מקום לטקסים דתיים:
- "קוק מה נוי" (Kok Ma Noi - אורוות הסוס הקטן) הוא מסתור סלע שבו סלע בצורת קיר אבן שנחצב בצורת שני עמודים, ואלה נושאים סלע גדול על גבם. השטח שבין שני העמודים יושר כך שיוכל לשמש למגורי נזירים או לשימוש טקסי. סביב הסלע ניצבות בצורה סימטרית שבע אבני סימה וכן חור אחד בקרקע הפונים אל שמונה רוחות השמיים. האבנים הן בצורת קוביה או שטוחות, ובראשן צורת עלי כותרת של פרח הלוטוס.
- "ואט לוק קואוי" (Wat Look Koei - מקדש החתן) הוא מסתור סלע ששונה ונבנה בו מנזר. קיר אחורי נחצב ולידו שלושה בסיסים להצבת צלמים. על הבסיסים נמצאות שלוש דמויות בודהה עשויות מאבן חול אך הן פגומות. הרצפה שוטחה וסביבה נבנו שלושה קירות המשלימים מבנה של חדר. בקירות חלונות ודלת. סביב הסלע נותרו שלוש אבני סימה וחמישה בורות באדמה.
- "טאם פרה" (Tam Phra - מערת הנזיר) הוא מסתור סלע שעשוי ממספר סלעים הנשענים זה על זה. חלקו התחתון שונה כדי ליצור חדר גדול אשר שימש כמנזר ומקום לעריכת טקסים. במקום מספר פסלי בודהה ודמויות אדם וכן ציורי סלע פרהיסטוריים על הקירות. סביב מסתור הסלע ישנם מספר חורים באדמה המצביעים על כך שבעבר היה ניצב במקום מבנה מקורה מעץ. אבני הסימה ערוכות סביב הסלעים בצורת מלבן ורק שש מהן שרדו.
- "הור נאנג או-סה" (Hor Nang U-Sa - מגדל נאנג או-סה, תמונה בתבנית לעיל) הוא מגדל סלע בגובה של עשרה מטרים הנושא גוש סלע גדול וצורתו כשל פטרייה. מתחת לסלע העליון נבנו קירות שיצרו חדר עם חלון קטן. בחדר נמצאים ציורים פרהיסטוריים של צורות גאומטריות, וחמש משמונה אבני הסימה סביב מסתור הסלע שרדו באתר.
- "קו נאנג או-סה" (Ku Nang U-Sa - מחסן האפר של נאנג או-סה) הוא עמוד סלע בודד שנושא סלע על גבו. עמוד הסלע והרצפה שונו כך שיתאימו להנחת צלמים או כאזור למדיטציה. סביב מסתור הסלע ניצבות שמונה אבני הסימה בגבהים של 1.60 מטר עד 2.60 מטרים. במקום נמצאו גם ציורי סלע.
- שנים-עשר מסתורי סלע טבעיים שעברו שינויים ואשר אינם מוקפים באבני סימה. השינויים נועדו ליצור מקום למגורים, לטקסים ולשימושים אחרים.
- בנוסף ישנם שני מונומנטים עתיקים שבהם עקבות לשינויים בסלע:
- ב"חצר האבן הטקסית" לא ניצב סלע מרכזי, והקרקע באתר שוטחה כך שנוצר שטח רבוע למטרה טקסית. סביב השטח הרבוע ישנם שני מעגלים קונצנטריים של אבני סימה שניצבות בשמונה רוחות השמיים. אבני הסימה קטנות, שטוחות ולא מעוטרות וראשן בצורת פירמידה. חורים בסלע מסביב לחצר יועדו ככל הנראה להצבת עמודי עץ שנשאו פנסים, וההערכה היא שבחצר זו נערכו הטקסים החשובים ביותר.
- "בו נאם נאנג או-סה" (Bo Nam Nang U-Sa - בארו של נאנג או-סה) הוא בור מים רבוע שנחצב בסלע ואשר נחשב לקדוש. הבור שאורך כל אחת מצלעותיו הוא שני מטרים ועומקו חמישה מטרים סיפק מים קדושים לטקסים באתרים הסמוכים.
בתחומי הפארק שוכן גם מקדש "ואט פרה פהוטהאבאט בואה בוק" (Wat Phra Phuthabat Bua Bok), סטופה שהוקמה ב-1912 במקום בו נותרה לפי האמונה טביעת רגלו של הבודהה (משמעות שמו של הפארק היא "הר טביעות הרגל הקדושות").
גלריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]-
חמש אבני סימה סביב תצורת סלע -
אמנות סלע באתר -
הסטופה בוואט פהרא פהוטהאבאט בואה בוק המשמרת את טביעת רגלו של הבודהה
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
 | |
|---|---|
|