לדלג לתוכן

סנט'אנטיוכו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
סנט'אנטיוכו
Sant'Antioco
סמל סנט'אנטיוכו
סמל סנט'אנטיוכו
סמל סנט'אנטיוכו
הגשר לאי על פני הלגונה
הגשר לאי על פני הלגונה
הגשר לאי על פני הלגונה
מדינה איטליהאיטליה איטליה
מחוז סרדיניהסרדיניה סרדיניה
נפה קרבוניה-איגלסיאס
בירת העיר סנט'אנטיוכו עריכת הנתון בוויקינתונים
שטח 115.59 קמ"ר
גובה 10 מטרים
אוכלוסייה
 ‑ בעיר 10,645 (1 בינואר 2023)
 ‑ צפיפות 101.59 נפש לקמ"ר (2001)
קואורדינטות 39°04′N 08°27′E / 39.067°N 8.450°E / 39.067; 8.450
אזור זמן UTC+1
http://www.comune.santantioco.ca.it
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

סנט'אנטיוכו (Sant'Antioco) הוא שמם של אי ושל עיר בנפת קרבוניה איגלסיס, בדרום-מערב סרדיניה שבאיטליה. העיר נמצאת 87 ק"מ מערבית לקליארי, באזור המכונה בשם "סולסיס" (Sulcis). בתקופה הפיניקית היה באי ישוב עתיק בשם סלכיפיניקית: 𐤎𐤋𐤊𐤉)[1], הנחשב לעיר השנייה בעתיקותה בסרדיניה.

העיר והאי מחוברים אל האי סרדיניה במעבר יבשתי אשר אורכו כ-3 ק"מ ובבסיסו היה גשר רומאי. המעבר היבשתי בנוי היום לרוחב "מיצר-ים" לגונה על בסיס איים אשר המצויים במפרץ "פלמס" (Golfo di Palmas). האי בנוי מסלעים געשיים.

ליד האי יש אי נוסף בשם סנט פייטרו (אנ') ובו העיירה קרלופורטה (אנ'). בעיר[דרושה הבהרה] התיישבו תושבי ג'נובה אשר היגרו לתוניסיה ושבו לסרדיניה. מנהגיהם וניב שפתם הוא מג'נובה.

ארון תצוגה במוזיאון המקומי

האי היה מיושב כבר בעידן הפרהיסטוריה וראשית ההיסטוריה - (protostorica) - לפי הממצאים שהתגלו במערה הטבעית ב"טפיי" (Tapei - Calasetta) ובשלוש מערות מלאכותיות ב"איס פרויניס" (Is Pruinis) ובאתרי קבורה.

באי נמצאו מצבות של ענקים (le tombe di giganti) באתרים Su niu de su crobu ו-Monte Noccus. לפי מפקד שנעשה בשנת 1849, נמצאו באי 27 אתרים נוראגים.

כתובת פיניקית מהעיר העוסקת בבניית מקדש (אנ')
בית הקברות הפיניקי בסנט'אנטיוכו

במחצית השנייה של המאה ה-7 לפנה"ס הגיעו לאי הפיניקים הקרתחדשתים, והקימו את העיר (וכן את כרלי).[2] הם הקימו במקום נמל חשוב ומרכז מסחרי (Emporio). היא הייתה מקום התיישבות חשוב למהגרים השמים. בעיר היו שני מושלים שכונו שופטים (sufeti) - מונח מהשפות שמיות המקביל למונח שופט המקראי. בעיר הפיניקית נמצאו כתובות פיניקיות כגון כתובת דו־לשונית פיניקית־לטינית העוסקת בבניית מקדש (אנ')[3] וכתובת נדר פיניקית,[4] והיא נזכרת בכתובת פיניקית ממקדש צד אדיר באנטס (אנ').[1]

במקום מרכזי בעיר נבנה מתחם שהוקדש לאלים: תנת, בעל חמון, בעל ואדיר. היה זה המרכז הפיניקי החשוב ביותר באי. מרכז העיר הוגבה ובוצר להגנה.

הרומאים כבשו את העיר במהלך המלחמה הפונית הראשונה בשנת 258 לפנה"ס. הכיבוש הושלם בשנת 238 לפנה"ס והאי סרדיניה הוכרז כפרובינקיה בשנת 277 לפנה"ס. הרומאיים חיברו את האי ליבשה בגשר שעבר מעל המצר-הים. הם גם שיפרו את מבנה הנמל. הסחורה ששווקה ממנו הייתה בעיקר עופרות כסף שנחצבו ממכרות ב"מטלּה" (Metalla) ליד איגליס.

במאות הראשונות לאחר הספירה הגיעו לעיר קבוצות ניכרות של נוצרים. דתם הייתה אסורה והקבורה בוצעה בקטקומבות. עמם הייתה גם אוכלוסייה יהודית. השטח שבו נמצאו הקטקומבות שייך לכנסייה שבמקום. עיקר הממצאים הם מהמאה ה-5.

גילוי הקטקומבות

[עריכת קוד מקור | עריכה]
קטקומבה עברית - שיחזור

הקטקומבות סנט'אנטיוכו התגלו בשנת 1894 בעיירה. התגלו שתי קטקומבות נוצריות ושתיים עבריות. אשר לקטקומבות העבריות, אלו הן הממצאים העתיקים ביותר באי. באחת הקטקומבות העבריות נמצאו כתובות וציורים המעידים על דתם של אלו שנקברו בהם.

הארכאולוג טרמלי (Taramelli) פרסם בשנת 1922 דו"ח על הממצאים בקטקומבות אשר בעיר בולסי הקדומה. עיקרם היו נוצריות ורק לאחר מכן התגלו העבריות. הן לא נבנו למטרה זו מראש, כמו ברומא העתיקה עם רחוב ראשי קארדו ודקומנוס (decumanus) החוצה אותו כפי שנמצאו ברומא.

הן בנויות על בסיס ארבעה נקרופוליס, אתרי קבורה פניקי מהמאה ה-1 לפנה"ס קיימים. אלה הורחבו והותאמו לקטקומבות. השימוש בהן החל כבר במאה ה-2, שופרו במאה ה-3 והיו בשימוש מאסיבי מהמאה ה-5 עד המאה ה-8. באותו אזור של בית קברות התגלה בית קברות מיוחד לילדים המכונה tophet - אתר מקודש קרתגי.[דרוש מקור] ממצאים ייחודיים נמצאו במערה המכונה tomba dell’affresco“. חלק גדול מהם במוזיאון הארכאולוגי הלאומי של קליארי ובמוזיאון בסנ'אנטיוכו.

הקטקומבות בנויות בצורה מלבנים, המחולקים במחציתם על ידי קיר המגיע למחצית מגובה האולם. בין הממצאים שיש עליו תבליט של מנגן בחמת חלילים מהתקופה הביזנטית המאוחרת. נמצאו גם ציורים על פני בקבוקי זכוכית בגובה של 35 ס"מ ו-39 ס"מ, האופייניים לעם הסרדי אך ממוצא רומאי וכן מנורות אחדות וכתובות.

שתי הקטקומבות הידועות הן: S. Antioco ו-S. Rosa .

צפונית מהאזור התגלו שתי קטקומבות עם כתובות האפייניות לקבורה יהודית.

קטקומבה קטנה התגלתה מתחת לכיכר פרוקיה (Piazza Parrocchia) מימין לכנסייה. שם נמצא ציור של המנורה בעלת שבע זרועות וכן הכתובת : "“Beronice in pace iuvenis moritur, vir bonus in pace bonus”, “salom”. התיארוך הוא מהמאה ה-4.

בקטקומבה אחרת, צפונית מהקודמת, "של ברוניקה" (di Beronice), נמצאו שלוש מנורות מעוצבות בצורת שעון חול, כתובות עבריות, ביניהן "שלום", ".. משכבו בשלום", "ישראל".

בקטקומבה נוספת נמצאו כתובות, חלקן בעבריות וחלקן בלטינית, החלק העברי כולל מילים אלה: "שלום על ישראל" ו"אמן אמן". החלק הלטיני כולל משפט זה "Iud(a)... onti / T(v/a)anoroplusm enusanoroLX" . מועדה המשוער של הכתובת היא המאה ה-3.

מראות הקטקומבות

[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר הקבורה תופת בסן אנטכין בסרדיניה. ילדים קבורים בתוך כדי חרס.

תופת הוא אתר קבורה של ילדים, תינוקות ו-עוברים בתוך כדי חרס קטנים. באתר יש כ-3,000 כדי חרס קטנים בהם קבורים ילדים ותינוקות. האתר הוא אתר קבורה פיניקי. בעבר יוחס לפיניקים ולבני קרתגו פולחן שכלל הקרבת תינוקות וילדים. נטען כי הילדים והתינוקות הקבורים בכדים בתופת הוקרבו במסגרת אותו פולחן. היום הטענה הזו שנויה במחלוקת. [5]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא סנט'אנטיוכו בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ 1 2 KAI 301
  2. ^ פאוסניאס, תאוריה של יוון, 10.17.9 (ראו במקור היווני וכן בתרגום לאנגלית)
  3. ^ KAI 172
  4. ^ CIS I 147; ראו נחום סלושץ, אוצר הכתובות הפניקיות, דביר, 1942, עמ' 136-137
  5. ^ בסיור מודרך בתופת בו השתתפתי בספטמבר 2023 אמר המדריך, שמחקרים באוניברסיטת סאסארי שוללים את הטענה שמדובר בפולחן הקרבת ילדים. לדבריו רוב הילדים והתינוקות הקבורים שם מתו מוות טבעי.