ברכות לז א
על הש"ס: ראשונים | אחרונים
קמ"ל כל שיש בו ואי אשמעינן כל שיש בו הוה אמינא כל שיש בו חמשת המינים אין אבל אורז ודוחן לא משום דע"י תערובת אאבל איתיה בעיניה נימא אפילו אורז ודוחן נמי מברכין עליו בורא מיני מזונות קמ"ל כל שהוא מחמשת המינים הוא דמברכין עליו בורא מיני מזונות לאפוקי אורז ודוחן דאפילו איתיה בעיניה לא מברכינן בורא מיני מזונות ואורז [ודוחן] לא מברכינן בורא מיני מזונות והתניא הביאו לפניו פת אורז ופת דוחן מברך עליו תחלה וסוף כמעשה קדרה וגבי מעשה קדרה תניא בבתחלה מברך עליו בורא מ"מ ולבסוף מברך עליו ברכה אחת מעין שלש כמעשה קדרה ולא כמעשה קדרה כמעשה קדרה דמברכין עליו תחלה וסוף ולא כמעשה קדרה דאילו במעשה קדרה בתחלה בורא מיני מזונות ולבסוף ברכה אחת מעין ג' ואילו הכא בתחלה מברך עליו שהכל נהיה בדברו ולבסוף בורא נפשות רבות וחסרונן על כל מה שברא ואורז לאו מעשה קדרה הוא והתניא אלו הן מעשה קדרה חילקא טרגיס סולת זריז וערסן ואורז הא מני רבי יוחנן בן נורי היא דתניא רבי יוחנן בן נורי אומר אורז מין דגן הוא וחייבין על חמוצו כרת ואדם יוצא בו ידי חובתו בפסח אבל גרבנן לא ורבנן לא והתניא דהכוסס את החטה מברך עליה בורא פרי האדמה הטחנה אפאה ובשלה בזמן שהפרוסות קיימות בתחלה מברך עליה המוציא לחם מן הארץ ולבסוף מברך עליה ג' ברכות אם אין הפרוסות קיימות בתחלה מברך עליה בורא מיני מזונות ולבסוף מברך עליה ברכה אחת מעין ג' והכוסס את האורז מברך עליו ב"פ האדמה טחנו אפאו ובשלו אף על פי שהפרוסות קיימות בתחלה מברך עליו בורא מיני מזונות ולבסוף מברך עליו ברכה אחת מעין שלש מני אילימא ר' יוחנן בן נורי היא דאמר אורז מין דגן הוא המוציא לחם מן הארץ ושלש ברכות בעי ברוכי אלא לאו רבנן היא ותיובתא דרב ושמואל תיובתא:
אמר מר הכוסס את החטה מברך עליה בורא פרי האדמה והתניא בורא מיני זרעים לא קשיא הא ר' יהודה והא רבנן דתנן ועל ירקות אומר בורא פרי האדמה ר' יהודה אומר בורא מיני דשאים:
אמר מר הכוסס את האורז מברך עליו בורא פרי האדמה טחנו אפאו ובשלו אע"פ שהפרוסות קיימות בתחלה מברך עליו בורא מיני מזונות ולבסוף ברכה אחת מעין שלש והתניא זלבסוף ולא כלום אמר רב ששת לא קשיא הא ר"ג והא רבנן דתניא זה הכלל כל שהוא משבעת המינים רבן גמליאל אומר שלש ברכות וחכמים אומרים ברכה אחת מעין שלש ומעשה ברבן גמליאל והזקנים שהיו מסובין בעלייה ביריחו והביאו לפניהם כותבות ואכלו ונתן רבן גמליאל רשות לר' עקיבא לברך קפץ וברך רבי עקיבא ברכה אחת מעין שלש אמר ליה רבן גמליאל עקיבא עד מתי אתה מכניס ראשך בין המחלוקת א"ל רבינו אע"פ שאתה אומר כן וחבריך אומרים כן למדתנו רבינו יחיד ורבים הלכה כרבים רבי יהודה אומר משמו כל שהוא משבעת המינים
רש"י
[עריכה]
קמ"ל כל שהוא - דאע"ג דכולהו מחד מינא בעינן דליהוי מחמשת המינין ואי לא לא מברכינן עליה בורא מיני מזונות:
אורז - מי"ל (דוחן) :
דוחן - פנ"ץ (פני"ץ: פנג) :
כמעשה קדרה - ברכה שמברכין על מעשה קדרה של חמשת מינין:
ברכה אחת מעין ג' - בשלהי פרקין (דף מד.) מפ' לה על המחיה כו':
ואורז לאו מעשה קדרה - דקא מפקת ליה מכלל מעשה קדרה לברכה אחרת:
אלו הן מעשה קדרה - לענין ברכה:
חילקא טרגיס זריז וערסן - מפרש להו במועד קטן (פ"ב יג:):
חילקא - חטי דמתברי באסיתא חדא לתרתי:
טרגיס - חדא לתלת:
זריז - חדא לארבע:
ערסן - חדא לחמש:
הא מני - הך מתניתא דקתני אורז כמעשה קדרה רבי יוחנן בן נורי:
ה"ג אבל רבנן לא ורבנן לא והתניא כו' - ול"ג והלכתא ומהלכות גדולות הוא:
הכוסס - כמות שהיא:
אפאה ובשלה - לאחר שאפאה בתנור ועשאה לחם חזר ובשלה במים:
שהפרוסות קיימות - שלא נמוחו בבשולן:
ברכה אחת מעין ג' - על המחיה ועל הכלכלה ובשלהי פרקין (דף מד.) מפרש לה:
אלא לאו רבנן היא - וקתני במ"מ ותיובתא דרב ושמואל:
הא רבי יהודה כו' - הא דקתני בורא מיני זרעים ר' יהודה היא דקתני לכל מין ומין מעין ברכתו כדמפרש לקמן בפירקין (דף מ.) אליביה הלכך לירקות בורא מיני דשאים לחטין דזרעים נינהו בורא מיני זרעים ולרבנן בין זרעים בין ירקות בפה"א ולא בעינן לכל מין ומין מעין ברכתו:
ולא כלום - כלומר אין טעון מברכות פירות ארץ ישראל ולא כלום אלא בורא נפשות רבות ככל מידי דליתיה משבעת המינין:
כותבות - הם תמרים והם דבש האמור בשבעת המינין שהדבש זב מן התמרים:
קפץ ובירך - לאחריהן:
משמו - של ר"ג:
תוספות
[עריכה]
בורא נפשות רבות וחסרונם. כמו לחם ומים שאי אפשר בלא הם ועל כל מה שברא להחיות בהם נפש כל חי כלומר על כל מה שבעולם שגם אם לא בראם יכולין העולם לחיות בלא הם שלא בראם כי אם לתענוג בעלמא כמו תפוחים וכיוצא בהן ומסיים ברוך חי העולמים ובירושלמי ברוך אתה ה' חי העולמים:
אם הפרוסות קיימות. יש מפרשים דהיינו כשהלחם אינו שרוי במים כ"כ שאם יקח הפרוסה שלא ישבר:
רש"י פי' אורז מי"ל. ויש מפרשים ר"יזו ולהאי פירוש יש לפרש דדוחן היינו מי"ל:
תיובתא דרב ושמואל. באורז אבל אדוחן לא הוי תיובתא ואפשר דהוי הלכתא כותייהו ולא מברכינן עליה בורא מיני מזונות:
הכוסס חטה צריך לברך עליה בורא פרי האדמה. שהרי אפילו בקמחא דחיטי אמרינן לעיל מברכין עליה בפה"א ולרב נחמן לא ס"ל הכי משום דאשתנו ומיהו בלאחריו יש לספק מאי מברכין אם מברכין על המחיה ועל הכלכלה ומסיים על האדמה ועל פרי האדמה דלא אשכחן ברכת על המחיה ועל הכלכלה אלא היכא דבריך עלייהו ברישא קודם אכילה בורא מיני מזונות ור"ת הגיה במחזור שלו על האדמה ועל פרי האדמה כו' וחזר בו דלא אשכחן בשום מקום הך ברכה דלקמן (דף מד.) מפרש ברכה אחת מעין ג' וקאמר בחמשת המינים על הארץ ועל המחיה ועל ז' המינים על הארץ ועל הפירות ועל האדמה ועל פרי האדמה לא הזכיר ועוד מדקאמר הכא על הכוסס את החטה מברך בורא פרי האדמה וקאמר בהדיא טחנו ואפאו פת עד אם אין הפרוסות קיימות בתחלה מברך בורא מ"מ ולבסוף ברכה אחת מעין שלש ומדלא קתני הכא גבי כוסס החטה מברך לאחריו ברכה אחת מעין שלש ש"מ דבכוסס ליכא ברכה לאחריו מעין ג' והא דקאמר כל שהוא מין דגן ולא עשאו פת וכו' וחכמים אומרים ברכה אחת מעין ג' מיירי דעבדינהו כעין דייסא דחשיבא אז אכילתו אבל הכוסס את החטה חי דלא חשיבא אכילתו כ"כ אע"ג דהיא מן חמשת המינים אינו מברך לאחריו ברכה מעין שלש אלא בורא נפשות רבות וכו' ומיהו אומר הר"י שיש לספק שמא חכמים כיילי ליה בההוא מין דגן ולא עשאו פת וכו' וחכמים אומרים ברכה אחת מעין שלש ונכון להחמיר שאין לאכול קליות או חטים שלוקות אלא בתוך הסעודה שאז ברכת המזון פוטרתן אם לא נתמעכו יפה דהוו כמו דייסא ובירושלמי יש שגם האמוראים היו מסופקים דקאמר הדין דאכיל סלת פירוש קליות מאי מברך בסופה רבי ירמיה אמר לא אכלית סלת מן יומא וכו':
נתן ר"ג רשות לר' עקיבא לברך. סבור היה שיברך ג' ברכות כמו שהיה סובר וא"ת לר"ג הא קי"ל דאין מזמנין על הפירות וי"ל דר"ג היה סבור שהיה מברך על כל ז' מינין ג' ברכות שלמות וכי בירך ר"ע מעין ג' לעצמו דוקא דקי"ל אין מזמנין על הפירות ואחרים המסובין ברכו כל אחד לעצמו וא"ת לר"ג דאמר ג' ברכות שלמות וס"ל דמזמנים על ז' המינים אי ס"ל דברכה טעונה כוס א"כ יזמנו וא"כ יזמנו לעולם וי"ל דיכול להיות שלא ישתה כלל מן כוס של ברכה וא"ת מ"מ לאותו המברך שהוא טועם צריך לברך פעם אחרת וא"כ אין לדבר סוף וי"ל היכא דאינו שותה בקביעות רק מלא לוגמיו מודה ר"ג דאל"כ וכי לית ליה לר"ג ברכה אחת מעין שלש בשום מקום:
עין משפט ונר מצוה
[עריכה]מתוך: עין משפט ונר מצוה/ברכות/פרק ו (עריכה)
לה א מיי' פ"ג מהל' ברכות הלכה י', סמ"ג עשה כז, טור ושו"ע או"ח סי' ר"ח סעיף ז':
לו ב מיי' פ"ג מהל' ברכות הלכה ד', סמג שם, טור ושו"ע או"ח סי' ר"ח סעיף ב':
לז ג מיי' פ"ה ופ"ו מהל' חמץ ומצה, סמג לאוין עט, טור ושו"ע או"ח סי' תנ"ג סעיף א':
לח ד מיי' פ"ג מהל' ברכות הלכה ב', טור ושו"ע או"ח סי' ר"ח סעיף ד':
לט ה מיי' פ"ג מהל' ברכות הלכה ח', סמ"ג עשה כז, טור ושו"ע או"ח סי' קס"ח סעיף י':
מ ו ז (מיי' שם הלכה י), סמג שם, טור ושו"ע או"ח סי' ר"ח סעיף ז':
ראשונים נוספים
תיובתא דרב ושמואל תיובתא: הא דאובינן תיובתא לרב ושמואל - אדיוקא בלבד דדייקינן בההיא דאמרינן "כל שהוא מחמשת המינין" דמתשמע מיניה למעוטי כל שאר המינין ואפילו דוחן ואורז, הוא דאותבינן; הא גופא דמלתא הלכתא היא, דכל שהוא מחמשת המינין מברכין עליו במ"מ וכן "כל שיש בו מחמשת מינין" הלכתא היא כדאמרי תרוייהו דמברכין עליה במ"מ דאינהו עיקר. והיינו דרב כהנאדאמר בדייסא מעין חביץ קדרא מיני מזונות; ורב יוסף דאמר "נקיט דרב כהנא ביחד דרב ושמואל דאמרי תרוייהו כל שיש בו מחמשת המינין מברכין עליה במ"מ. והיינו דאסיקנא לקמן גבי ריהטא אפילו דמחוזא דמברכין עליו במ"מ מדרב ושמואל דאמר כל שיש בו מה' מינין. והא דרב ושמואל ד"כל שיש בו..." לא איתותב כלל.
והלכך קיימא לן באורז דמברכין עליה מיני מזונות -בין באפאו ועשאו פת, בין בשלו בקדרה- וכמתניתין ד"הכוסס את האורז מברך עליו בורא פרי האדמה. טחנו ואפאו ובשלו אפילו פרוסות קיימות- בתחלה מברך עליו בורא מיני מזונות". ודיוק דרב ושמואל "דכל שהוא" איתותב מיהא ואידחי, ואיתא לאידך דרב ושמואל דאמרי כל שיש בו מחמשת המינין, הא אורז ודוחן על ידי תערובת לא. וכן כתב רבינו אלפסי ז"ל בהלכות.
ותמהני על מה שראיתי בפירוש הגאון רב האיי ז"ל שאמר משמיה דמר רב יהודא גאון ז"ל דאע"ג דאיתותב רב ושמואל, קיימא לן כותייהו מהא דרב כהנא ורב יוסף ודריהטא דמחוזא; וכן כתב גם הרב בעל ההלכות ז"ל ופסק באורז דלא מברכין עליה בורא מיני מזונות מהא[?] דרב ושמואל ומדקאי רב כהנא ורב יוסף כותיה. וצריך עיון דהא לא שייכי אהדדי כדאמרן.
ולענין פת דוחן: כתב רבינו אלפסי ז"ל דלא מברכין עליה אלא שהכל. ונראה שפסק כן משום דתנן "אלו הן מעשה קדרה חלקי טרגיס וססני סלת אורז זריד.." - ואילו דוחן לא קתני; וכן במתנית' דהכוסס, קתני "אורז" ולא דוחן. אבל הראב"ד ז"ל כתב דדוחן ואורז חדא ברכתא אית להו, ובודאי דכולה סוגיא הכי מכרעא לכאורה. ובברייתא בהדיא קתני בה "הביאו לפניו פת אורז ופת דוחן וכולי". ואני תמה, אפילו נאמר שאין ברכת הדוחן שוה לאורז לברכת מיני מזונות, מכל מקום לברך עליה בורא פרי האדמה!? ונראה שהרב ז"ל למדה ממה שדחינו "כמעשה קדרה ולא כמעשה קדרה, דאילו אורז ודוחן בתחילה שהכל ולבסוף בורא נפשות" - דאלמא כי מפקת להו ממיני מזונות מוקמינן להו אברכת שהכל. ועם כל זה אני תמה אשמעתין למה, וצריך לי עיון...
ונתן רבן גמליאל רשות לר"ע לברך: פירוש: מדקסבר ר"ג דמברכין על כל ז' המינין לבסוף ג' ברכות, אית ליה נמי דמזמנין עליהם, ולפיכך נתן רשות לר"ע לברך ולזמן עליהן כדי להוציא את כל המסובין ידי חובה; אבל לר"ע כשבירך ברכה אחת מעין ג' לא להוציא את אחרים אלא להוציא את עצמו בלבד, וכדאמר בחולין (קו.) שאין זימון לפירות. והראב"ד ז"ל פירש לקמן בשמעתא דפת בעי הסיבא, דהא ר"ע ור"ג כשהביאו להם כותבות בסוף הסעודה שכבר(?) בא להם זימון על ידי הפת, וכמו שמברך להם אחר ברכת היין כך להם ברכה אחרונה, עכ"ל. ואין צורך! אלא כמו שכתבנו.
ואיכא למידק אשמעתין, אמאי לא צריך ר"ע ג' כרבן גמליאל, דהא אית ליה לר"ע דאפילו על השלק והוא מזונו מברך ג' ברכות אחריו? ותירצו בתוספות דהתם בשאכל הרהה כדי שביעה שהוא מזונו כדתנן בהדיא "אכל שלק והוא מזונו, והכא בשאינו מזונו; ונכון הוא. אלא שאני אומר דאפשר דר"ע דלא כותיה עבד, אף על גב דאיהו אמר הכי, לא עבד עובדא כדידיה וכדאמר ליה לרבן גמליאל "אף על פי שרבי אומר כך וחביריו אומרים כך למדתנו רבינו אחרי רבים להטות".
כל שהוא מחמשת המינים מברכין עליו בורא מיני מזונות: פרישנא לה דלאפוקי אורז ודוחן דאפילו בעיניה לא מברכין עליה בורא מיני מזונות ואתותב רב ושמאל מהא למימרא דאורז ודוחן ודאי מברכין עלייהו בורא מיני מזונות מדתנן הכוסס את החטה כו' אין הפרוסות קיימות בתחלה מברך בורא מיני מזונות ולבסוף ברכה אחת מעין שלש. פירוש בשנתבשלו כל כך שעברה צורת הפת מהן והכי מוכח לקמן בסמוך ואפי' הכי בשהפרוסות קיימות מברך ג' ברכות לבסוף וברישא המוציא דכל שהפרוסות קיימות חשיב לחם גמור והכא מוכח מאי דכתיבנא לעיל דלא תני בה' המינים לעולם מעין ג' אלא כי איכא מעיקרא בורא מיני מזונות ובכוסס את החטה דבורא פרי האדמה לא תני בה בסוף מעין ג' וטעמא משום דלא קיימי אלא למזון וכשהטעינן תורה ברכה לאחריהם דוקא בשאכלן למזון דמסתמא למזון הזכירן ולאפוקי כוסס חטה אבל מ"מ כיון דאינשי זימנין דאכלי ליה הכי מברך בורא פרי האדמה ואין ברכה לאחריו אלא בשאר דברים דאינן מז' המינים.
הכוסס את האורז וכו' טחנו ואפאו ולאחר שנאפה בשלו בקדרה בזמן שהפרוסות קיימות בתחלה מברך בורא מיני מזונות ובסוף ברכה אחת מעין ג'. ומסקנא דליתא להא דכל שאינו מז' המינים אין ברכה לאחריו מעין ג' אלא הכי תניא בתחלה בורא מיני מזונות ולבסוף ולא כלום מכל מקום הא אמרינן בפירוש דבאורז איכא בתחלתו בורא מיני מזונות ותיובתא דרב ושמואל ודוקא בהא איתותבי אבל אידך דכל שיש בו מה' המינים איתא ואעפ"י שהוא מועט ושאר התערובות עיקר לעולם מברכין בורא מיני מזונות משא"כ במיני פירות אפי' הן מז' המינין דבתערובות דידהו הולכין אחר העיקר ואם שאר התערובות עיקר מברכין עליו וליכא אחריו מעין ג' ומיהו דוקא בתערובות הוא דאמרינן דכל שיש בו מה' המינים מברכין עליו ואפילו היו שאר התערובות עיקר דלעולם חמשת המינים עיקר אבל כשאינם בתערובות פעמים שהיא טפילה ואפי' פת ואין מברכין עליו כלל כדאיתא לקמן בהביאו לו מליח ופת א"נ בפירות גינוסר וטעמא דמילתא דכשהוא בתערובת אפי' מועט מ"מ לעיקר תבשיל הוא שם ואעפ"י שמרבה בשאר מינים והוו עיקר לגביה, מ"מ כיון דהוא מעוקר התבשיל הוא חשיב אבל כשהוא בעין ובא עם המליח או עם פירות גינוסר אינו עיקר כלל ולא בא אלא להכשיר את פיו ולא עוד אלא אפי' בתערובות כל זמן שאינו מעיקר התבשיל כלל שאינו בא לכוונת אכילתו כלל לא חשיב וכדאמרינן לקמן בתבשילא דלפתא דיהבי ביה קמחא דאע"ג דמפשי ביה קמחא לא מברכינן אלא שהכל משום דקמחא בההוא תבשילא לא אתי לכונת אכילתו כלל אלא לדבוקי בעלמא:
וקפץ ר' עקיבא ובירך ברכה אחת מעין שלש: וא"ת עוד ולר"ג דאמר דבכולהו ז' המינים מברכין בסוף ג' ברכות, א"כ כשמזמנים ומברכים ברכת המזון על הכוס ושותים ואחר ששתו צריכין לברך ג' ברכות על היין ששתו ומזמנים עליו וחוזרים ומברכים על כוס אחר וכן לעולם וא"כ אין לדבר סוף. יש לומר שיכולין ליזהר שלא ישתו מכוס של ברכה כדי רביעית כל אחד ואחד מאותן ג' בני אדם דכי היכי דבאכילה איכא שיעור לאחריו כדי אכילה ה"ה לשתיה דבעינן כדי שתיה והיינו רביעית, ונראה דה"ה לרבנן דליכא אחריו מעין ג' אלא ברביעית שזהו שיעורו בכל מקום לענין איסורין:
הכוסס את החטה מברך בורא פרי האדמה. ולא פי' בתלמוד אי זו ברכה יברך לאחריה. ונראה שיברך בנ"ר ולא ברכה אחת מעין ג', דקאמר לקמן {דף מד:} דעל חמשת המינים אומר על המחיה ועל הכלכלה, ושאינן מין דגן על העץ ועל פרי העץ. ולא מצינו בשום מקום שתקנו ברכה אחת מעין ג' על האדמה ועל פרי האדמה. והא דאמר בשמעתין כל שהוא מין דגן ולא עשאו פת, ר"ג אומר שלש ברכות וחכמים אומרים ברכה אחת מעין שלש, היינו בדשלקו והוא דעבדינהו כגון דייסא, אבל כוסס החטה או שלקהו ואיתנהו בעינייהו, אינו מברך לאחריו אלא בורא נפשות רבות. וכן משמע מדקתני בסיפא, אין הפרוסות קיימות וכו' ולבסוף מברך ברכה אחת מעין ג', ואי אפילו בחטה שאינו מברך לפניה אלא בפה"א ומברך אחריה מעין ג', מה הוצרך לומר באין הפרוסות קיימות שמברך [עליהן בורא מיני מזונות, לברך אחריהם מעין ג'. אלא ודאי בחטה אין מברך אחריה אלא בנ"ר, ולהכי הוצרך לומר באין הפרוסות קיימות שמברך אחריהם] מעין ג'. ודוחק הוא לומר ששנה ברכה אחת מעין שלש לאשמעינן אע"פ שהוא מין פת אין כאן המוציא וג' ברכות, כיון שאין הפרוסות קיימות. ויש ליתן טעם, אע"פ שחטה כתיב בקרא, כיון דאין אכילתו חשיבא כ"כ לא חשיב אכילה לברך עליה מעין שלש. מיהו מדכייל בדברי חכמים כל שהוא מין דגן ולא עשאו פת, משמע אפילו אכלו חי דומיא דשבעת המינים דרישא. ובמחזור ר"ת היה כתוב בכוסס את החטה ברכה אחת מעין שלש על האדמה ועל פרי האדמה, ובחוץ הגיהו מברכין אחריו בנ"ר. וכן כתיב בה"ג בורא נפשות בכוסס חטה אי שלקינהו [ואיתנהו] בעינייהו, ונכון להחמיר שלא לאכול חטין חיין או שלוקות בעינייהו אם לא בתוך הסעודה, משום ספק ברכה אחרונה. ואמרי' בירושלמי דפרקין, דר' ירמיה בעי הדן דאכל סלת מהו מברך בסופה, א"ר יוסי לא אכל ר' ירמיה סלת מיומוי לפי שהיה מסופק בברכה אחרונה, שאם אדם מסתפק בברכה ראשונה מברך שהכל שנתקנה על הכל, ותנן אם אמר על הכל שהכל יצא. אבל ברכה אחרונה אין לברך אלא ברכה שנתקנה.
נתן ר"ג לר' עקיבא רשות לברך. רצונו שיברך ג' ברכות ויזמן עליהם, וקפץ ר' עקיבא וברך ברכה אחת מעין שלש. ולעצמו ברך ולא להוציא אחרים ידי חובתן, דקיי"ל בפ' כל הבשר {דף קו.} דאין מזמנין על הפירות. וא"ת, והא ר' עקיבא קאמר במתניתין אפילו לא אכל אלא שלק והוא מזונו מברכין עליו שלש ברכות, ומפרש בגמרא בקלח של כרוב שנינו, וא"כ למה לא ברך ג' ברכות. וי"ל, דר' עקיבא דוקא קאמר באוכל כל שובעו, וכן משמע הלשון שלק והוא מזונו, והכא לא אכל תמרים כל שובעו. ותימא לר"ג דאמר מברך ג' ברכות על שבעת המינין, אי ס"ל דברכה טעונה כוס, א"כ צריך לעולם להביא כוס. וי"ל, שלא ישתה מן הכוס כשיעור שיתחייב ברכה אחרונה, א"נ ר"ג לא אמר אלא היכא דאוכל או שותה בקביעות דדבר חשוב, [אבל כשאינו שותה אלא] כמלא לוגמיו, מודה דלא הי' צריך לברך ג' ברכות.
מתוך: מאירי על הש"ס/ברכות/פרק ו (עריכה)
כל תבשיל שהוא מחמשת מינים אם תבשיל זה הוא ששלק חטים או אחד מחמשת המינים ולא נתבקעו מברך ב"פ האדמה ולבסוף בורא נפשות וכן בחרוכים, ומה שאמרו הכוסס את החטה מברך ב"פ האדמה ולבסוף בורא נפשות פירושה בחרוכין או שבישלן מעט ולא נתבקעו אבל נתבקעו מברך בורא מיני מזונות וברכה מעין ג' וכן אם חלקן בעוד שהן חיין הן אחת לשתין והוא הנקרא חילקא הן אחת לשלש והוא הנקרא טרגיס הן אחת לארבע והוא הנקרא זריד הן אחת לחמש והוא הנקרא טרסן מברך בורא מיני מזונות ומעין ג' בבשולן וכן בכל תבשיל הנעשה מקמחן מברך בורא מיני מזונות וברכה מעין ג', ולחם האפוי מהן מברך המוציא וג' ברכות, בשלו אחר שנאפה ועשה מפרוסותיו תבשיל אם הפרוסות קיימות ר"ל שיש בהן כזית הואיל ויש כאן תורת לחם שהם פרוסות קיימות אפילו נתבשלו בכלי ראשון מברך בו המוציא וג' ברכות, ואם אין פרוסות קיימות ואין בהן צורת לחם כגון שבללן יפה ובקדרה וכיוצא בה ר"ל כלי ראשון מברך מיני מזונות ומעין ג', ואם יש להם צורת לחם כגון שלא נתבשלו כל כך או שבישלן בקערה וכיוצא בה ר"ל כלי שני במים רותחים ששפך עליהם שאינו מבשל אף בפירורים פחות מכזית מברך המוציא וג' ברכות שמאחר שאין כלי שני מבשל לא נפקעה ממנו תורת לחם, ולדעת גדולי הרבנים כל שאין בהם כזית והם מתבשלים בקדרה אע"פ שיש בהם תורת לחם כגון שלא נתבשלו כל כך אין בהם אלא מיני מזונות, ואם כסס חטים או שעורים חיים או קליות כבר ביארנו דינם למעלה:
כל תבשיל מאלו הנזכרים שהם בדין בורא מיני מזונות אם עירב בו דברים אחרים כגון דבש ושמן ותבלין אע"פ שהכניס בו מהן הרבה הואיל ויש בו מחמשת המינים ושעיקר התבשיל קרוי על שם אותו מין מחמשת המינים אע"פ שרובו מדברים אחרים הולכים אחר אותו המין והוא שאמרו סמידא עיקר ר"ל הקמח וזהו שקראו בכאן חביץ קדרה, שהוא מאכל של קמח בדבש ושמן ותבלין, ודייסא היא של חטים ומתבשלים עד שמתפקעים ומתעבים הן מחטה שאינה חלוקה הן שהיא חלוקה או כתושה והיא הקרויה כאן דייסא כעין חביץ קדרה ר"ל שנתעבית ושיש בה דבש ושמן ותבלין, ולשון חביץ הוא מלשון חבצין את החלב שהוא מתעבה אחר שנתחבץ, אבל אם עיקר התבשיל מדברים אחרים ומכניס בו קמח הרבה למתק את הטעם או לעבות התבשיל כדרך שעושים בתבשיל של גריסין אין הקמח עיקר ואין הוליכן אחריו והוא שאמרו בפרק זה בתבשילא דליפתא דאפשא לה קמחא ואמרו עליה מברך ב"פ האדמה, וריהטא דמחוזא הנזכר בסוף סוגיא זו הוא הוא חביץ קדרה אלא שבמחוזא היו מכניסים בה דבש הרבה והיו סבורים מתוך כך לברך עליה שהכל, ובחקלאה ר"ל העשויה בכפרים בוא מיני מזונות כדרך שכתבנו וכן הדין בקמח של חמשת המינים שנתערב בהם קמח משאר מינים ועשאן פת מברך המוציא וג' ברכות וכן כתבוה גאוני הראשונים:
אורז והוא הנקרא רי"ש, ודוחן והוא הנקרא מי"ל וגדולי הרבנים פירשו שניהם אותו הנקרא מי"ל אלא שפירשו באורז שהוא הנקרא מי"ל פנים והוא גס מן האחר ומכל מקום כל אלו אינן בכלל חמשת המינים והיאך הוא דינם, אם כססן חיים מברך שהכל בישלן ולא נתבקעו אורז שדרכו בכך מברך ב"פ האדמה ועל זו אמרו הכוסס את האורז מברך ב"פ האדמה ומתוך שלא נתבקעו הוא קורא בהם לשון כסיסה ודוחן שאין דרכו בכך מברך שהכל, בשלן ונתבקעו מברך עליהם בורא מיני מזונות ולבסוף בורא נפשות וכן בפת גמורה שלהם שאין באורז ודוחן ברכה לאחריו אלא בורא נפשות, ואם הם על ידי תערובת מברך שהכל ואם יש בהם תערובת מחמשת המינים מברך מיני מזונות ומעין ג' ושאר מיני קטניות כל ענינים בשהכל בלבד ובבורא נפשות, וגדולי הפוסקים והמחברים פוסקים בדוחן לומר שאף בפת שלו אינו מברך אלא שהכל ואיני רואה חלוק ביניהם לפי שיטת הסוגיא, אלא שיש מביאים קצת ראיה לדבריהם ממה שאמרו בברייתא הכוסס את האורז לבד ולא הזכיר בה דוחן, ואינה ראיה שלענין כסיסה אורז ראוי לכך דוחן לא, אבל בפת שלהם הכל שוה, אורז אינו מין דגן ואין אדם יוצא בה ידי חובתו בפסח כמו שיתבאר במקומו, ומה שנתגלגל כאן בברכת ז' המינים שלאחריה יתבאר למטה בסוגיית המשנה הששית, ויש בקצת גמרות בסוגיא זו פסק למר רב יהודאי כתוב בתוך הסוגיא וכלו כמו שכתבנו חוץ משני דברים אחד שכתב בו אכל ארוזא מברך בורא פרי האדמה ולדעתנו בשהכל, וכן שכתב בה אכל חטים דשלקינהו בעיניהו ב"פ [האדמה] ולא חלק ביניהם בין נתבקעו ללא נתבקעו ולדעתנו כל שנתבקעו בבורא מיני מזונות, ומה שהוזכר באותם הדברים אבדושך הוא שם המאכל, וכן מה שכתוב שם בקצת נסחאות דהלכתא כר' יוחנן בן נורי דאורז מין דגן אינו כן ואף לדבריו לענין פסח מיהא אינו מין דגן כמו שכתבנו:
ולענין ביאור מה שאמרו כאן נתן ר"ג רשות לר' עקיבא לברך יש מקשים והלא בפרק כל בשר [ק"ו ע"א] אמרו אין זימון לפירות כלומר שאין שלשה שאכלו מזמנים עד שיהא אחד מברך לכלן, אפשר שמאחר שר"ג סובר על ז' המינים שטעונים ג' ברכות אף הוא סובר שיש זימון ור' עקיבא אינו סובר כן ולא בירך אלא על דעת עצמו, ויש מפרשים אין זימון לפירות לומר נברך שאכלנו אבל [יתכן שחסר מלת לא, המעתיק] שלא יהא אחד מברך לכלן והאחרים אינן רשאין וכבר כתבנוה למטה בסוגית המשנה הרביעית, וכן הקשו והרי ר' עקיבא סובר אפילו אכל שלק והוא מזונו מברך אחריו ג' ברכות, אפשר שלא רצה לעשות כדברי עצמו במקום שחולק עם חכמים או שמא פירושה בשאכל ממנו כדי שבעו כמו שאמר והוא מזונו, ומכל מקום אין הלכה לא כר"ג ולא כר' עקיבא מוכ שיתבאר במשנה ששית:
כל הטעון לפניו המוציא דינו לאחריו ג' ברכות וכל שטעון לפניו בורא מיני מזונות דינו לאחריו מעין ג' חוץ מן האורז והדוחן, וכל שלפניו בשהכל דינו לאחריו בבורא נפשות, ואע"פ שהדין כן יש דברים שיוצאין מן הכלל הזה כמו שיתבאר לך בפרטו של פסק:
מתוך: שיטה מקובצת על הש"ס/ברכות/פרק ו (עריכה)
כל שהוא מחמשת המינים מברכין עליו בורא מיני מזונות - פרישנא לה דלאפוקי אורז ודוחן דאפילו בעיניה לא מברכין עליה בורא מיני מזונות:
ואתותב רב ושמואל מהא למימרא דאורז ודוחן ודאי מברכין עלייהו בורא מיני מזונות מדתנן הכוסס את החטה כו' אין הפרוסות קיימות בתחלה מברך בורא מיני מזונות ולבסוף ברכה אחת מעין שלש - פירוש בשנתבשלו כל כך שעברה צורת הפת מהן והכי מוכח לקמן בסמוך ו��פילו הכי בשהפרוסות קיימות מברך שלוש ברכות לבסוף וברישא המוציא דכל שהפרוסות קיימות חשיב לחם גמור. והכא מוכח מאי דכתיבנא לעיל דלא תני בחמשת המינים לעולם מעין שלוש אלא כי איכא מעיקרא בורא מיני מזונות ובכוסס את החטה דבורא פרי האדמה לא תני בה בסוף מעין שלוש. וטעמא משום דלא קיימי אלא למזון וכשהטעינן תורה ברכה לאחריהם דוקא בשאכלן למזון דמסתמא למזון הזכירן ולאפוקי כוסס חטה אבל מכל מקום כיון דאינשי זימנין דאכלי ליה הכי מברך בורא פרי האדמה ואין ברכה לאחריו אלא בשאר דברים דאינן משבעת המינים:
דחקלאי פירושו עם שבשדות - דמפשי ביה קמחא בורא מיני מזונות. אבל אין מרבין בו קמח כמו בתבשיל חביץ קדרה דאם כן היינו חביץ קדרה דאמרינן לעיל. ולא אתא לאשמעינן הכא אלא דאפילו לא מפשי בה קמחא מברך עליה בורא מיני מזונות ולא אמרינן דובשא עיקר ואף על פי שהרבה נותנים בו והכי אסיקנא:
הכוסס את האורז וכו' טחנו ואפאו ולאחר שנאפה בשלו בקדרה בזמן שהפרוסות קיימות בתחלה מברך בורא מיני מזונות ובסוף ברכה אחת מעין שלוש - ומסקנא דליתא להא דכל שאינו משבעת המינים אין ברכה לאחריו מעין שלוש אלא הכי תניא בתחלה בורא מיני מזונות ולבסוף ולא כלום. מכל מקום הא אמרינן בפירוש דבאורז איכא בתחלתו בורא מיני מזונות ותיובתא דרב ושמואל. ודוקא בהא איתותבי אבל אידך דכל שיש בו מחמשת המינים איתא ואף על פי שהוא מועט ושאר התערובות עיקר לעולם מברכין בורא מיני מזונות. מה שאין כן במיני פירות אפילו הן משבעת המינין. דבתערובות דידהו הולכין אחר העיקר ואם שאר התערובות עיקר מברכין עליו וליכא אחריו מעין שלוש. ומיהו דוקא בתערובות הוא דאמרינן דכל שיש בו מחמשת המינים מברכין עליו ואפילו היו שאר התערובות עיקר דלעולם חמשת המינים עיקר. אבל כשאינם בתערובות פעמים שהיא טפילה ואפילו פת ואין מברכין עליו כלל כדאיתא לקמן בהביאו לו מליח ופת אי נמי בפירות גינוסר. וטעמא דמילתא דכשהוא בתערובת אפילו מועט מכל מקום לעיקר תבשיל הוא שם ואף על פי שמרבה בשאר מינים והוו עיקר לגביה מכל מקום כיון דהוא מעיקר התבשיל הוא חשיב אבל כשהוא בעין ובא עם המליח או עם פירות גינוסר אינו עיקר כלל ולא בא אלא להכשיר את פיו. ולא עוד אלא אפילו בתערובות כל זמן שאינו מעיקר התבשיל כלל שאינו בא לכוונת אכילתו כלל לא חשיב וכדאמרינן לקמן בתבשילא דלפתא דיהבי ביה קמחא דאף על גב דמפשי ביה קמחא לא מברכינן אלא שהכל משום דקמחא בההוא תבשילא לא אתי לכונת אכילתו כלל אלא לדבוקי בעלמא:
וקפץ ר' עקיבא ובירך ברכה אחת מעין שלש - וא"ת עוד ולרבן גמליאל דאמר דבכולהו שבעת המינים מברכין בסוף שלוש ברכות אם כן כשמזמנים ומברכים ברכת המזון על הכוס ושותים ואחר ששתו צריכין לברך שלוש ברכות על היין ששתו ומזמנים עליו וחוזרים ומברכים על כוס אחר וכן לעולם ואם כן אין לדבר סוף. יש לומר שיכולין ליזהר שלא ישתו מכוס של ברכה כדי רביעית כל אחד ואחד מאותן שלושה בני אדם דכי היכי דבאכילה איכא שיעור לאחריו כדי אכילה הוא הדין לשתיה דבעינן כדי שתיה והיינו רביעית. ונראה דהוא הדין לרבנן דליכא אחריו מעין שלוש אלא ברביעית שזהו שיעורו בכל מקום לענין איסורין:
קישורים חיצוניים
צורת הדף: באתר היברובוקס • באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • באתר שיתופתא
הדף עם פרשנים: באתר "תא שמע" • באתר "על התורה" • באתר "ספריא" • באתר "מרכז שטיינזלץ" • ביאור "חברותא" באתר ויקישיבה