לדלג לתוכן

משנה אבות א יד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נזיקין · מסכת אבות · פרק א · משנה יד | >>

הוא היה אומר, אם אין אני לי, מי לי.

וכשאני לעצמי, מה אני.

ואם לא עכשיו, אימתי.

הוּא הָיָה אוֹמֵר:

אִם אֵין אֲנִי לִי, מִי לִי?
וּכְשֶׁאֲנִי לְעַצְמִי, מָה אֲנִי?
וְאִם לֹא עַכְשָׁיו, אֵימָתַי?

הוא היה אומר:

אם אין אני לי - מי לי,
וכשאני לעצמי - מה אני,
ואם לא עכשיו - אימתי.

אמר אם לא אהיה אני בעצמי המעורר נפשי למעלה מי יעירה, שאין לי מעורר מחוץ כמו שבארנו בפרק השמיני.

ואחר שברשותי להטות נפשי לאיזה צד שארצה, איזה מעשה עשיתי מן המעשים הטובים, כאילו היה מחסר עצמו ואומר מה אני, כלומר מה בא ממני ואינני שלם, ואף על פי שעשיתי זה העניין.

ואחר כך שב ואמר, אם לא אקנה עתה המעלות בימי הבחרות מתי אקנה אותן. בימי הזקנה לא, כי קשה הוא לסור מהתכונות בעת ההיא מפני שהקניינים והמידות נתחזקו ונתישבו, אם מעלות אם פחיתיות. ואמר החכם "חנוך לנער על פי דרכו, גם כי יזקין לא יסור ממנה"(משלי כב, ו):


אם אין אני לי - אם אין אני זוכה לעצמי מי יזכה בשבילי:

וכשאני לעצמי - ואפילו זכיתי לעצמי, מה הוא הזכות הזה ובמה נחשב הוא כנגד מה שאני חייב לעשות:

ואם לא עכשיו - בעולם הזה:

אימתי - כי אחר המות אי אפשר לזכות עוד. פירוש אחר, אם לא עכשיו בימי הבחרות, אימתי, שמא בימי הזקנה לא יעלה לידי:

.אין פירוש למשנה זו

ובשאני לעצמי מה אני:    תימה קצת אמאי לא תני לי כדקתני ברישא דליסגי דליתני הכי אם אין אני לי מי לי וכשאני לי מה אני וכו':

יכין

הוא היה אומר:    כאן מדבר מענווה במחשבה; דג' סבות יש במחשבה שיתגאה בהן הגאותן:

אם אין אני לי מי לי:    (א) בשיחשוב שיש לו מעלה פלונית ופלונית, שיש לו עושר, יופי, גבורה, חכמה, וכדומה. על זה משיב: אם אין אני ומחשבת גאותי שייכם לי לכבשם, מי ובמה אוכל להתפאר ששייך לי [או על מי אמשול אם לא אוכל למשול על עצמי]:

וכשאני לעצמי מה אני:    (ב) בשיחשוב ויתגאה על כל דבר קל שעשה כאילו עשה גדולות ונוראות בעולם, ואומר בלבו: "הן כל אלה ידי עשתה ואיך לא ירום לבבי?" על זה משיב: וכשאני לעצמי מה אני, רוצה לומר הן ידעתי כי לא למען הטוב בעבור שהוא טוב, לא לבעבור כי כך רצון הבורא – עשיתי, רק לעצמי להתפאר עשיתי, וכל מעשי מלוכלכים בגאות, ובמה נחשב מעשה כזאת [או ר"ל כשאני יושב בדד לעצמי ובודק את עצמי יפה – אז כמה וכמה חסרונות אמצא בעצמי, אף שנעלמים מכל אדם, די לי שידועים ליודע תעלומות ולי לעצמי. ואיך לא ישתבר לבי בקרבי. כמאמר המלך החסיד: ואהי שפל בעיני (ע"פ שמואל־ב ו כב)]:

ואם לא עכשיו אימתי:    (ג) סבה ג' שיתגאה, הוא בשיחשוב שהענוה נאותה ויפה רק למי שכבר השיג גדולה וכבוד, אז כשישח מרום כסאו לדבר ולהתנהג בחן ובחסד עם שפל־אנשים, יהיה חוט חסד משוך עליו, ותיפהו מדת הענווה; אבל כל עוד שכבודו לא הכה עדיין שרשים, יחשוב שיזיק לו הענווה וההכנעה, שיחשבוהו להדיוט ויבזוהו; על זה משיב: אם לא עכשו – שאתה עדיין באמת קטן ודל תשתמש במדת הענווה שנאותה למעמדך, מתי תשתמש בה? הלא כשיגדלו נוצתך מעט, תחשוב את עצמך כנשר בשמים, ותאמר "אני ואפסי עוד" (ישעיה מז ח):

בועז

פירושים נוספים



ראו גם