לדלג לתוכן

STS-107

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
STS-107
מאחור (מימין לשמאל): רמון, אנדרסון, קלארק, בראון מלפנים (מימין לשמאל): מק'קול, צ'אולה, האסבנד
מאחור (מימין לשמאל): רמון, אנדרסון, קלארק, בראון
מלפנים (מימין לשמאל): מק'קול, צ'אולה, האסבנד
נתוני משימה
מטרה מרכזית עבודות מחקר מתחומי המיקרוכבידה ומדעי כדור הארץ
מעבורת קולומביה
כן שיגור 39-A
שיגור 16 בינואר 2003 15:39:00 UTC
נחיתה המעבורת התפרקה במהלך כניסתה לאטמוספירת כדור הארץ ב-1 בפברואר 2003, ב ~13:59:32 UTC
משך המשימה 15 ימים ו-22 שעות
נתוני חללית
מסת החללית 119,615 ק"ג עריכת הנתון בוויקינתונים
נתוני מסלול
מספר הקפות 255
אפהליון 285 ק"מ (כדור הארץ) עריכת הנתון בוויקינתונים
פריהליון 270 ק"מ (כדור הארץ) עריכת הנתון בוויקינתונים
זמן הקפה 90.1 דק' עריכת הנתון בוויקינתונים
גובה מסלול 166 מיילים ימיים (307.432 קילומטרים)
נטיית מסלול 32.0 מעלות
אורך מסע 10.6 מיליון קילומטרים (6.59 מיליון מיילים)
צוות
אנשי צוות ריק האזבנד, מייקל פ. אנדרסון, לורל קלארק, קלפנה צ'אולה, ויליאם מק'קול, דייוויד בראון, אילן רמון עריכת הנתון בוויקינתונים
משימות קשורות
משימה קודמת
STS-113
משימה הבאה
STS-114
מזהים
מספר קטלוג לוויינים 27647 עריכת הנתון בוויקינתונים
מאגר המידע הלאומי 2003-003A עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
רגע השיגור של המעבורת קולומביה מכן השיגור 39A בקייפ קנברל

STS-107 הייתה המשימה ה־113 של מעבורות החלל של נאס"א שהתבצעה באמצעות המעבורת קולומביה, ושוגרה לחלל ב-16 בינואר 2003. המשימה הסתיימה באסון כשהצוות, שכלל שבעה אסטרונאוטים, נהרג ב-1 בפברואר 2003 במהלך הכניסה מחדש אל אטמוספירת כדור הארץ. הסיבה הטכנית לתאונה הייתה חתיכת קצף בידוד שנשברה במהלך השיגור ופגעה ברעפי ההגנה מחום בכנף השמאלית של המעבורת. במהלך הכניסה מחדש לאטמוספירה התחממה הכנף הפגועה בהדרגה ולבסוף התפרקה, דבר אשר הוביל לפירוקה המוחלט של המעבורת ולהתרסקותה. ועדת החקירה מצאה גם כשלים ארגוניים בנאס"א שהובילו לתאונה.

המשימה כללה עבודות מחקר מתחומי המיקרוכבידה ומדעי כדור הארץ בסדרי-גודל עולמיים במשך 16 הימים בהם שהתה המעבורת בחלל.

ייתכן כי אחת המשימות, וידאו שהוסרט למטרת מחקר אבק אטמוספירי, גילתה תופעה אטמוספירית חדשה המכונה TIGER[1] (ראשי תיבות של Transient Ionospheric Glow Emission in Red).

על המעבורת היה ציורו של פטר גינז המתאר את המראות אשר היה רואה אילו היה מביט מהירח אל כדור הארץ. פטר היה בן 14 כשצייר את הציור ונספה בשואה במחנה הריכוז טרזין.

נתוני משימה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

צוות המעבורת

[עריכת קוד מקור | עריכה]

( ) - מציין את מספר טיסות החלל בהן השתתף כל איש צוות.

צוות ה-STS-107 נערכים לצילום המסורתי של צילום "תוך-טיסה" קבוצתי ביחידת המגורים במעבורת קולומביה. מקור התמונה בתשליל אשר נמצא על ידי מחפשים בהריסות הקולומביה לאחר האסון.

טלאי המשימה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
טלאי המשימה

האלמנט המרכזי בטלאי המשימה הוא סימן המיקרוכבידה, "µg", המשתלב עם קרני סמל האסטרונאוטים. סמל האסטרונאוטים נמצא בזווית של 39 מעלות ביחס לאופק כדור הארץ, ומציין את זווית נטיית מסלול המעבורת במהלך המשימה. הזריחה מסמלת את הניסויים הרבים אשר מציינים עידן חדש לחקר המיקרוכבידה בתחנת החלל הבינלאומית ומעבר לה. רוחב היריעה של המחקר המדעי וחקר החלל מומחש על ידי ציורי כדור הארץ והכוכבים.

קבוצת הכוכבים יונה (Columba) נבחרה לציין שלום עולמי ואת מעבורת החלל קולומביה. שבעת הכוכבים מסמלים את חברי צוות המשימה ולכבודם של האסטרונאוטים אשר סללו את הדרך למחקר בחלל. שישה מהכוכבים בעלי 5 קודקודים, וכוכב אחד בעל 6 קודקודים, בדומה למגן דוד, כדי לסמל את האסטרונאוט הישראלי אילן רמון ואת תרומתה של סוכנות החלל הישראלית למשימה.

דגל ישראל מופיע לצד שמו של אילן רמון, הישראלי הראשון בחלל.

ניסויי המעבורת

[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך ימי הטיסה בוצעו על המעבורת כ-80 ניסויים לחקר מיקרוכבידה ומדעי כדור הארץ. המטע"ד הראשי (עם מגוון ניסויים) הכיל מודול כפול של מעבדת SPACEHAB. מתוך המשקל הכולל של המעבורת כ-2433 ק"ג הוקצו לניסויים, בינם ניסויים ביולוגים, ניסויים פיזיקליים, ניסויים מסחריים ואף 6 ניסויים של בתי ספר, במסגרת תוכנית (STARS (Space Technology and Research Students .

הניסויים הישראליים על המעבורת כללו את ניסוי MEIDEX, וניסוי הגן הכימי שתוכנן על ידי תלמידי אורט קריית מוצקין.

האסטרונאוט אילן רמון עם הניסוי הגן הכימי על מעבורת החלל קולומביה

ההתרסקות במהלך החזרה לכדור הארץ

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – אסון הקולומביה

המעבורת התפרקה במהלך חזרתה לאטמוספירת כדור הארץ ב-1 בפברואר 2003, 16 דקות לפני מועד נחיתתה המתוכנן. באסון נהרגו כל שבעת אנשי צוותה. ועדת חקירה שהוקמה בעקבות התאונה קבעה כי פיסת קצף בידוד שנפרדה בעת השיגור מהצד השמאלי של הדו-רגל, המחבר את מכל הדלק החיצוני למעבורת, ופגעה בכנף המעבורת, הייתה הגורם הישיר לאסון. עם זאת קבעה הוועדה כי שלל כשלים ארגוניים בנאס"א בכלל ובתוכנית מעבורות החלל בפרט אפשרו את התרחשות התאונה. בעקבות האסון קורקעו כל מעבורות החלל של נאס"א למשך כשנתיים וחצי עד לטיסת STS-114 של מעבורת החלל דיסקברי ב-26 ביולי 2005.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא STS-107 בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]