לדלג לתוכן

החיטה צומחת שוב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
בול יום הזיכרון ה'תשע"ה שהוקדש לשיר זה
הַחִטָּה צוֹמַחַת שׁוּב

שָׂדוֹת שְׁפוּכִים הַרְחֵק מֵאֹפֶק וְעַד סַף
וְחָרוּבִים וְזַיִת וְגִלְבֹּעַ -
וְאֶל עַרְבּוֹ הָעֵמֶק נֶאֱסָף
בְּיֹפִי שֶׁעוֹד לֹא הָיָה כָּמוֹהוּ.

[...]

הֵן זֶה אוֹתוֹ הָעֵמֶק, הֵן זֶה אוֹתוֹ הַבַּיִת
אֲבָל אַתֶּם הֵן לֹא תּוּכְלוּ לָשׁוּב.
וְאֵיךְ קָרָה, וְאֵיךְ קָרָה וְאֵיךְ קוֹרֶה עֲדַיִן
שֶׁהַחִטָּה צוֹמַחַת שׁוּב.

הבית הראשון והבית האחרון של השיר

"הַחִטָּה צוֹמַחַת שׁוּב" הוא שיר אבל וזיכרון שנכתב בשנת 1974 על ידי דורית צמרת, חברת קיבוץ בית השיטה, בעקבות ההלם והאבל הכבד שאחזו בקיבוץ בית השיטה עם נפילתם של 11 מבניו במלחמת יום כיפור. שיר זה הוא אחד השירים המזוהים ביותר עם שירי יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל. השיר הולחן בשנת 1978 על ידי חבר קיבוץ שער הגולן, חיים ברקני, ומילותיו עובדו והותאמו אל הלחן.

עמק חרוד מצולם מפסגת הר הגלבוע - נוף המתואר בשיר

השיר מתאר את נוף עמק חרוד בו שוכן הקיבוץ, הכולל עצי חרוב, זית ואת מראה הגלבוע, ותמה כביכול על אדישותו של הנוף היפה ("ואל ערבו העמק נאסף / ביופי שעוד לא היה כמוהו"), אל השכול, האובדן וכאב חסרונם של הנעדרים ("אתם אינכם ולא תוכלו לשוב.../ אך החיטה צומחת שוב"). השיר מתאר את הנוף המקומי הנשקף מחלון ביתה של המחברת, כשבמקביל הוא גם כלל-ישראלי ונוגע בדימויי תנ"ך, וכן מאזכר דימויים אוניברסליים ("ועל הדשא ילד וכלבו / מואר החדר ויורדים לילות"). האזכורים מלווים בתחושות תימהון ובכאב שאין לו תקנה. במקביל, השיר מבטא תקווה לעתיד, ומתאר את המשכיות העולם עם כל הטוב שבו, חרף האובדן.

השיר נשלח להלחנה לנעמי שמר, אשר העבירה אותו לחיים ברקני וכתבה לו "השיר יפיפה, אבל קשה. מדובר בבנים שלא חזרו. אינני מסוגלת נפשית להתמודד עם השיר ואני מעבירה אותו אליך. יש בו חומר נפצי רגשי רב אבל אני תקווה שאתה עם רגישותך לנושא תוכל לנסות וגם להצליח.".

השיר התפרסם תחילה בעיבודו של אילן גלבוע ובביצוע להקת הגבעטרון. ב-1983 הקליטה אותו חוה אלברשטיין בעיבודו של מנחם ויזנברג לתקליטה "נמל הבית". בין המבצעים הנוספים של השיר: רוחמה רז, אסף נגל, דודו זכאי, דפנה ארמוני, להקת צעירי תל אביב, אחינועם ניני, דוד דאור, שלומית אהרון, מירי מסיקה, איה כורם, דורית פרקש, קרן פלס ולהקת "האשקולית" של בית השיטה[1].

במלאת 100 שנים לדגניה א' ולתנועה הקיבוצית הופיע אלבום אוסף שכלל שירים של בני התנועה הקיבוצית, ונקרא בשם השיר. כמו כן, בול יום הזיכרון ה'תשע"ה (2015) הוקדש לשיר זה[2].

בשנת 2023 הוציא ירמי קפלן גרסת כיסוי לשיר במסגרת 50 שנה למלחמת יום הכיפורים.

בעקבות מתקפת הפתע על ישראל בשנת 2023, הקליטו חברי הגבעטרון גרסה חדשה לשיר לכבוד חברי הקיבוצים שבתיהם נחרבו במתקפה, ושנאלצו לעזוב את קיבוצם ולעבור למגורים זמניים עד לסיום המלחמה ושיקום הקיבוצים. בגרסה החדשה, שהגה אורי רביץ[3], הם החליפו מספר מילים לנוסח ”זה לא אותו הנגב, זה לא אותו הבית, אתם אינכם ומוכרחים לשוב”[3][4]. בדצמבר אותה שנה שי המבר הוציאה ביצוע מחודש לשיר.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ לפי נתוני אקו"ם
  2. ^ בול החיטה צומחת שוב, באתר דואר ישראל
  3. ^ 1 2 מאיה נחום שחל, "אתם אינכם ומוכרחים לשוב": הסיומת המצמררת לשיר האיקוני, באתר כלכליסט, 21 בנובמבר 2023
  4. ^ החיטה צומחת שוב - אוקטובר 2023, בביצוע להקת הגבעטרון, וידאו קליפ של השיר באתר יוטיוב