לדלג לתוכן

יצחק ברמן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יצחק ברמן
יצחק ברמן ב-1977 תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן. נשמח להחליפה בתמונה חופשית.
יצחק ברמן ב-1977
תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.
נשמח להחליפה בתמונה חופשית.
לידה 3 ביוני 1913
כ"ז באייר ה'תרע"ג
האימפריה הרוסיתהאימפריה הרוסית ברדיצ'ב, האימפריה הרוסית
פטירה 4 באוגוסט 2013 (בגיל 100)
כ"ח באב ה'תשע"ג
ישראלישראל תל אביב-יפו, ישראל
מדינה ישראלישראל ישראל
תאריך עלייה 1920
מקום קבורה ישראלישראל חלקת גדולי האומה, ירושלים
השכלה בית המדרש למורים העברי, אוניברסיטת לונדון, אינר טמפל
מפלגה הציונים הכלליים (1951 - 1961)
המפלגה הליברלית (1961 - 1986)
המרכז הליברלי (1986 - 1988)
סיעה הליכוד (1977 - 1984)
דת יהדות
יושב הראש ה־7 של הכנסת
12 במרץ 198020 ביולי 1981
(שנה)
כנסות ה־9
שר האנרגיה והתשתית ה־2
5 באוגוסט 198130 בספטמבר 1982
(שנה)
תחת ראש הממשלה מנחם בגין
חבר הכנסת
13 ביוני 197713 באוגוסט 1984
(7 שנים)
כנסות 9 - 10
יו"ר ועדת הכנסת ה־8
28 ביוני 197712 במרץ 1980
(שנתיים)

יצחק בֶּרמן (3 ביוני 19134 באוגוסט 2013) היה פוליטיקאי ומשפטן ישראלי, כיהן כשר האנרגיה והתשתית, חבר הכנסת וכיושב ראש הכנסת.

קורות חיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

יצחק ברמן נולד ב-1913 בברדיצ'ב (אז בשטח פולין), בנם של מרים לבית רוזנבלום והרב יעקב ברמן. בשנת 1920 עלה לארץ ישראל עם הוריו. למד בבית המדרש למורים העברי בירושלים, וסיים לימודי משפטים באוניברסיטת לונדון ובאינר טמפל והוסמך כעורך דין[1].

ברמן היה פעיל בבית"ר וקשר קשרים עם יוסף כצנלסון[2]. בשנת 1937 הצטרף לאצ"ל, וסייע לארגון בהגנה על אנשיו בבית המשפט[3]. בשנים 19411945 שירת במודיעין בצבא הבריטי והקים רשת ריגול בארצות הבלקן שתפקידה היה לדווח למודיעין הבריטי על תנועות הצבא הגרמני. באופן רשמי הוא השתייך לארגון הקניות של הצבא הבריטי (UKCC), מכיוון שבמודיעין עצמו יכלו לשרת רק אזרחים בריטיים. בשנים 19481950 שירת בצה"ל והשתחרר בדרגת רב-סרן.

בשנים 1950–1954 כיהן כיועץ משפטי ואחר-כך כמנכ"ל מפעלי קייזר פרייזר בחיפה[4]. משנת 1954 עבד כעורך דין ונוטריון עצמאי בתל אביב.

משנת 1951 היה חבר מפלגת הציונים הכלליים. ב-1964 היה ליו"ר מזכירות סניף המפלגה בתל אביב, וב-1968 עמד ראש ועדת הבחירות המרכזית של המפלגה הליברלית[5]. ב-1974 מונה ליו"ר המזכירות הארצית של המפלגה[6]. ברמן נחשב בין הגורמים היוניים יותר במפלגה הליברלית יחד עם שלמה להט וישראל פלד[7] והתנגד לעיבוי ההתנחלויות[8].

בשנת 1972 מונה לחבר מליאת רשות השידור[9]. בשנת 1977 נבחר לכנסת התשיעית מטעם רשימת הליכוד. הוא עמד בראש ועדת הכנסת ולאחר שיצחק שמיר נתמנה לשר החוץ נבחר במרץ 1980 ליושב ראש הכנסת[10], תפקיד בו כיהן עד 1981. לאחר הבחירות לכנסת העשירית כיהן כשר האנרגיה והתשתית.

לאחר טבח סברה ושתילה, בספטמבר 1982, הצטרף לדורשים הקמת ועדת חקירה ממלכתית[11] וב-22 בספטמבר 1982 הצביע בעד הצעת האופוזיציה להקמת ועדת חקירה ממלכתית והודיע על כוונתו להתפטר מהממשלה[12]. ברמן חבר לדרור זייגרמן וביחד הם דרשו הקמת ועדת חקירה ממלכתית, סירבו לכל בדיקה חלופית[13] וניהלו גישושים על הקמת מפלגת מרכז עם עזר ויצמן[14]. גם לאחר שנאמר לו שהממשלה כנראה תמנה ועדת חקירה ממלכתית לא חזר בו ברמן מהתפטרותו[15]. עם זאת, הודיע שבאופן כללי ימשיך להצביע עם הקואליציה וטען שלא יחבור לאופוזיציה[16].

בשנת 1986 היה ממייסדי מפלגת המרכז הליברלי. ברמן פעל במפלגה אף על פי שלא ביקש להיות מועמדה לכנסת. הוא תמך בקבוצה של יצחק יצחקי[17] ועל רקע זה התעמת עם שאר ראשי המפלגה בוועידת ייסוד המפלגה[18]. בנובמבר 1986, נבחר לתפקיד יו"ר הנהלת המפלגה במקום שלמה להט שפרש מהתפקיד[19].

קברו של ברמן בחלקת גדולי האומה בהר הרצל

ביוני 2013 ציין את יום הולדתו המאה, ואמר בריאיון לנחמה דואק: "היו לי חיים טובים, אין לי אמביציה שיזכרו אותי אחרי לכתי ואני לא מניח שיזכרו אותי. היה איש ואיננו עוד. זהו"[20]. ברמן היה עורך הדין הפעיל המבוגר ביותר הרשום בספר עורכי הדין. הוא הקפיד לשלם את דמי החבר שלו מדי שנה, גם בגילו המופלג.

ברמן היה רווק והתגורר בשנותיו האחרונות בבית אבות בתל אביב. גיסו היה דוד צבי פנקס.

נפטר ב-4 באוגוסט 2013 בגיל 100. נטמן בחלקת גדולי האומה בהר הרצל.

ספר זיכרונותיו

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא יצחק ברמן בוויקישיתוף

עם מותו:

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ 18 עו"ד חדשים, דבר, 1 בפברואר 1940
  2. ^ יצחק ברמן, רבי, המשקיף, 2 בפברואר 1940
  3. ^ ישעיהו קלינמן, 20 שנה למאסר ה-38 במשמר הירדן, חרות, 19 בנובמבר 1959
    ישעיהו אביעם, 38 חברי הקורס אכלו את פסות הנייר, מעריב, 20 בנובמבר 1964
    י. טרכטנברויט נידון ל-10 לא"י קנס או מאסר, המשקיף, 27 בפברואר 1941
  4. ^ חברת קרייזר פרייזר תייצר 20 מכונות ליום, חרות, 6 ביוני 1951
  5. ^ ועידה בלי זעזועים לליברלים, מעריב, 9 ביוני 1968
  6. ^ כינוס של הליברלים דורש ממשלת ליכוד, מעריב, 19 בנובמבר 1974
  7. ^ אלי אייל, מינשר הארבעה: הצפויות תזוזות במפה הפוליטית?, מעריב, 12 ביולי 1974
  8. ^ ארליך: מצב יחסינו עם ארה"ב - לא נוח, מעריב, 27 באוקטובר 1978
  9. ^ הממשלה אישרה הרכב המליאה, דבר, 6 במרץ 1972
  10. ^ יהושע ביצור, את הדמוקרטיה ניתן להרוס ללא מהפכה, מעריב, 13 במרץ 1980
  11. ^ טוביה מנדלסון, ברמן אינו משלים עם סירוב הממשלה להקים ועדת חקירה, דבר, 22 בספטמבר 1982
  12. ^ שלמה גינוסר, בגין הבטיח למפד"ל הצעה לחקירת הטבח, דבר, 23 בספטמבר 1982
  13. ^ בורג אוזן ובן פורת, דבר, 26 בספטמבר 1982
  14. ^ לחץ גובר על בגין בממשלה ובקואליציה מגעים למפלגת מרכז, דבר, 24 בספטמבר 1982
  15. ^ בלחץ דעת הקהל, דבר, 29 בספטמבר 1982
  16. ^ יהושע ביצור, ברמן: לא אתן יד למהפך פוליטי, מעריב, 14 באוקטובר 1982
  17. ^ פרס החליט להקים מועצה לתכנון חברתי, מעריב, 25 במאי 1986
  18. ^ אבי בטלהיים, במרכז הליברלי מחפשים דרך להיפטר מברמן, מעריב, 6 ביוני 1986
  19. ^ מנחם רהט, יצחק ברמן נבחר יו"ר הנהלת המרכז הליברלי, מעריב, 12 בנובמבר 1986
  20. ^ איתמר ב"ז, חייזר שהוא המשיח, באתר העין השביעית, 21 ביוני 2013
יצחק ברמן - תבניות ניווט