קרוואנים נוסעים בדרך המשי למעלה מ -2000 שנה; משי סיני הגיע רומא לפני סוף הרפובליקה הרומית.

סחר על חלקים של המסלול הוא הרבה יותר מבוגר; היה המסחר בין תרבות עמק האינדוס לבין מסופוטמיה העתיקה לפני 2000 לפנה"ס (ערים כמו Muhenjo-daro בסינדה ו Nineveh בעיראק ), ירקן מ Khotan מה עכשיו שינג 'יאנג הגיע למרכז סין בסביבות 1500 לפנה"ס, ואת הפרסי רויאל כביש מחובר נמל הים התיכון של סרדיס לנמלי המפרץ הפרסי במאה ה -5 לפנה"ס. באותה תקופה היה סחר נרחב בכל רחבי האימפריה הפרסית, אשר היה מרוכז במה שהיא עכשיו איראן, ובימים אלה כלל הרבה של הקווקז, מרכז אסיה ומה עכשיו טורקיה .

בסביבות 300 לפנה"ס נכבש אלכסנדר הגדול מיוון למצרים, שם ייסד את אלכסנדריה והפך מאוחר יותר לעיר מסחר גדולה, המחסן הראשי של סחורות מכביש המשי הימי המוביל לים התיכון. אחר כך פנה מזרחה וכבש את האימפריה הפרסית, שכללה אז חלק גדול מאסיה התיכונה, ולאחר מכן לקח חלק גדול מפקיסטן ומחלקים מצפון הודו. האימפריה שלו התמוטטה לאחר מותו, אך הסחר המשיך. הוא ייסד את מה שהיום העיר חוג'אנד בטג'יקיסטן ונטל את סמרקנד ; שתי הערים הפכו מאוחר יותר למרכזים של כביש משי. במאה השנייה לפני הספירה הגיעו שליחים מיורשיו של אלכסנדר ומבית-המשפט הסיני לקאשגר ; זה נראה היה הקשר הראשון בין סין לאירופאים .

כביש המשי הראשון הוקם במאה השנייה לפני הספירה, כאשר הקיסר וו משושלת האן ניצח את שיונגנו וביסס את השליטה הסינית על חלקים ממרכז אסיה. כשהצבא הסיני יכול היה לפקח על המסלול משודדים נוודים, התוואי הפך בטוח מספיק עבור הסוחרים כדי לעשות את המסע, המאפשר הסחר בין סין למרכז אסיה לפרוח. אף כי מאוחר יותר הוא ירד עם ירידתה של סין למלחמה ולאנרכיה עם נפילת שושלת האן, היא תוקם מחדש ותורחב תחת שלטונו של הקיסר טייזונג משושלת טאנג. עם זאת, המסלול ירד בהדרגה לאחר נפילת שושלת טאנג, ובסופו של דבר ייסגר במהלך המאה ה -15, כאשר השושלת מינג החליט לאמץ מדיניות של בידוד.

מאותו זמן ועד להתפשטות הרוסית למרכז אסיה במאה ה -19, הייתה בדרך כלל איזו אימפריה חזקה במרכז דרך המשי. האזור נכבש על ידי זרים שלוש פעמים - אלכסנדר, הערבים במאה ה -7 לספירה והמונגולים ב -13. פעמים אחרות הוא נשלט על ידי גלגולים שונים של האימפריה הפרסית או על ידי אימפריות אחרות המבוססות במרכז אסיה, ולפעמים אימפ��יות אלה כללו אזורים סמוכים שונים. מי שהיה אחראי, המשיך המסחר.

בעוד ג 'ינגיס חאן הוא הידוע בכינויו הרסנית הרסנית שנאנסה ובזזו את דרכו ברחבי Eurasia, האימפריה המונגולית הייתה השפעה מועילה על הסחר; למרות שהם עזבו כמה ערים גדולות, הם השאירו סימן קבוע על סין ומרכז אסיה. עד שנכדו של חאן הגדול, קובלאי חאן, כיסה האימפריה כמעט את כל אורכו של כביש המשי מהונגריה המודרנית וטורקיה לסין ולקוריאה. בתוך האימפריה, התעריפים הופחתו, הכבישים השתפרו, השודדים בוטלו ללא רחמים, והמסחר והתקשורת עודדו. האירופים, כולל מרקו פולו, ביקרו בבירה המונגולית בקרקורום ובסין. הנסיעה בין אירופה לסין הייתה מהירה ובטוחה יותר מאשר במאות שנים לאחר מכן. סחר זה ירד בהדרגה במהלך המגפה השחורה - שחשבו כי התפשטה בחלקו על נתיבי סחר של משי - והריקבון האיטי של האימפריה, למרות שמדינות היורש שנשלטו על ידי צאצאי ג'ינגיס שמרו על הכביש פתוח במידה מסוימת לאחר מכן.

צאצא מונגולי אחד הוא טמרלנה ששלט רבות ממרכז אסיה במאה ה -14; הארמון שלו בסמרקנד, הריגיסטאן, הוא כיום אתר מורשת עולמית ואחד האטרקציות הידועות ביותר של כביש המשי. הוא היה כובש שחלם לבנות מחדש את האימפריה הגדולה של ג'ינגיס. טמרליין פלש להודו, לסוריה, לאנטוליה ולקווקז ולקח ערים מגוונות כמו דלהי, דמשק ומוסקבה ; הוא מת בעודו בדרכו לתקוף את סין. צאצאיו יצרו את האימפריה המוגולית במה שהיום הודו ופקיסטן.

הרבה יותר מאשר רק משי היה נסחר על המסלול הזה. הסחר הוגבל למוצרים יקרים יחסית - הובלת משהו כמו אורז או עץ על פני מרחקים ארוכים לא היה חסכוני עם התחבורה של ימי הביניים - אבל היה מגוון לא מבוטל של אלה. פורצלן, עבודות זכוכית, בדים אחרים מלבד משי, פריטים משובחים אחרים, אבני חן ופרוות היו נסחרים. כך גם מוצרי מזון יוקרתיים, במיוחד תבלינים. קפה, במקור מאתיופיה, ותה, במקור רק מסין, הגיעו לראשונה לשאר העולם באמצעות מסלולים אלה. בימי הביניים בלונדון או בפריז, מחיר הפלפל עולה על משקלו בזהב.

שטיחים היו היסטוריים פריט סחר מרכזי ואפילו היום, מדינות לאורך המסלול הזה לייצר שטיחים יפים רבים; אלה הם סחורה ייצוא גדול דבר בסדר להביא הביתה כמו מזכרות. אם להתמקח היטב טוב, הם הרבה יותר זול מאשר במקומות אחרים. יש טווח פנומנלי זמין, עם כל אזור ולעיתים כל כפר לייצר עיצובים משלה. שטיחים ארוגים ביותר מיוצרים במרכזי האריגה הגדולים של איראן וטורקיה, אך אזורים כמו הקווקז, טורקמניסטן, אפגניסטן ובלוצ'יסטן ידועים גם בשטיחים. יש כמה שטיח הייצור כמעט בכל מקום מסין במזרח עד רומניה וצפון אפריקה במערב, ואת השטיח ההחלטות היא תעשייה חשובה הן הודו ופקיסטן .

רעיונות גם נסעו בדרך זו. הן האסלאם והן הבודהיזם הגיעו לסין בדרך זו, ובאזורים מסוימים של כביש המשי יש שרידים חשובים של הדתות. האתרים הבודהיסטים החשובים כוללים את הפסלים הענקיים בבמיאן, אפגניסטן (נהרסת כעת), העיר העתיקה של מסילה בפקיסטן, מטמון גדול של כתבי יד שנמצאו בגילגיט שבצפון פקיסטן, ואת המערות בדונהואנג שבשינג'יאנג. אחד הסיפורים הידועים ביותר של סין הוא המסע האפי למערב, על נזיר ועל חבריו פנטסטי נסיעה להודו דרך שינג 'יאנג כדי להחזיר כתבי בודהיסטים. מסגדים ואדריכלות אסלאמית אחרים נמצאים בכל רחבי מרכז אסיה, הרבה של דרום אסיה, ואת המחוזות המערביים של סין. יש גם כמה במזרח סין, אולי בעיקר את המסגדים הישנים היפים בנמלי כביש המשי גואנגזו ו Quanzhou .

דתות אחרות התפשטו גם כך; הנצרות הנסטוריאנית (המרוכזת בפרס) שלחה מיסיונרים עד לקוריאה, ולשיאן יש מצבה להנצחת הגעתם לשם במאה הז 'לסה"נ. היו Zoroastrians ב Quanzhou על ידי 1000 לסה"נ ו בקרבת מקום Jinjiang יש האחרון בעולם שרד המקדש manichean. המיסיונרים הקתולים הראשונים הגיעו לסין בים במאה ה -14 ונחתו בקואנזו. קהילה של יהודים תתיישב גם בקאיפנג עד המאה העשירית.

רעיונות שונים מן המזרח - בעיקר הסינים המצאות כגון אבק שריפה, זכוכית חלון ושימוש בפחם כדלק - גם הגיעו המדינות האסלאמיות ואז אירופה דרך כביש המשי. שחמט הגיע למערב מפרס ("חברו" הוא מחצלת השאה, פרסית על "מות המלך"), אם כי הוא הומצא בהודו. המשחק יובא גם למזרח אסיה, שם הוא יתפתח לגרסאות לאומיות ייחודיות בסין, בקוריאה וביפן.

מרקו פולו הלך בדרך זו והגיע לסין דרך היבשת והחל את מסעו הביתה עם ספינה על כביש המשי הימי מקואנזו לאיראן.

בקצה המערבי של כביש המשי היו ערי-העיר של איטליה, שבהן הצטברות העושר והידע הובילה לרנסאנס האיטלקי. בסוף המאה ה -15, מצא ואסקו דה גמא את כביש הכף סביב אפריקה, שבא להחליף את נתיבי היבשה בין אירופה לאסיה.

מאוחר יותר מצא מגלן מסלול חלופי, המפליג מדרום לאמריקה הדרומית. מעצמות אירופאיות שונות הקימו מושבות לאורך כביש המריטים סילק הישן, הבריטים במקומות רבים, פורטוגל באפריקה, גאו ומקאו, וההולנדית באינדונזיה, כולל איי ספייס היקרים להפליא. הספרדים הקימו מסלול חלופי חשוב עם סחר נרחב בין המושבות שלהם, בעיקר על ספינות מאקפולקו למנילה, ועל אסיה. מאוחר יותר פתחו תעלות סואץ ופנמה נתיבים חדשים; ספינות קיטור שהשתמשו בתעלת סואץ מפתיחתו בשנת 1869 החליפו במהרה את קוצץ התה הגדול, ששימש בעבר לסין מאירופה דרך כף התקווה הטובה, וסירות מודרניות יותר עדיין משתמשות בנתיב זה כיום. כביש הימי הימי הישן של נהר הפנינה דלתא עדיין עושה סחר נרחב, בעיקר seaborne.

במאה ה -21, סין ושכנותיה משקיעות בתשתיות קרקעיות - בעיקר מסילות רכבת - אולי יוצרות רנסאנס לתחבורה היבשתית בין אירופה לאסיה. כמה ערים אירופיות לראות עכשיו רכבות משא יומיות או שבועיות מסין. בתאילנד, כבר מדברים על בניית תעלת משלוח על פני Isthmus של Kra בדרום תאילנד עם מימון מסין, המאפשר ספינות נסיעה בין סין ואירופה או הודו לעקוף את סינגפור לחסוך כמה ימים של זמן, מיליוני דולרים בשווי של דלק בתהליך זה, אם כי אלה נעצרו שוב ושוב על ידי חששות על הבדלנים המוסלמים המאלאגים ליד גבול מלזיה.

תוואי המסלול

[עריכה]

34°46′12″N 64°20′24″E

מפת דרך המשי

היו מספר מסלולים מקושרים. המפה מראה את המסלול הראשי בין שיאן לדמשק בצהוב עם כמה הרחבות בירוק.

שיאן Dunhuang (Hexi פרוזדור)

[עריכה]

נתיב השיירה הראשי מסין למערב

• התחיל בעיר צ'אנג ' הבירה, מה שאנו מכירים כיום כעיר הגדולה של שיאן
• פונה מערבה אל עבר מעיינות באוג'י, לאורך נהר התירס של טיאנשוי ועד לאנז'ו על גדות הנהר הצהוב.
• מצפון-מערב לאורך המסדרון הקססי אל ערי חיל המצב של שושלת האן של וואי, ז'אנגיה, ג'וקואן
• אל Jiayuguan, הטרמינל המערבי של החומה הגדולה של שושלת מינג, המוצגת כקו כחול מקווקו על המפה
• אל דונהואנג, "המשואה הלוהטת" של הציוויליזציה הסינית באזורים המערביים. שער ג'ייד ממש מחוץ לדונהואנג תוחם את התחום הסיני ממדינות העיר העצמאית למחצה של אגן טארים.
• היו נתיבים קשורים בתוך סין; קישורים על המפה מראה את הקישורים של שיאן צפונה לבייג'ינג וממזרח לסוז'ו ולהאנגג'ואו .

מסביב למדבר (אגן טארים)

[עריכה]

מעבר דונהואנג התוואי הראשי מתפצל ללכת סביב המדבר טקלימקן.

• נתיב צפוני: דונהואנג, חמי, טורפן, קורלה, קשגר
• דרום מסלול: Dunhuang, Chherhen, Khotan, Yarkand, Kashgar
• (המכונה גם את תוואי ירקן כי Khotan מפורסם ירקן)
• המסלולים הנ"ל משוטטים בשולי המדבר; יש כמה מסלולים חלופיים שמתחילים על אחד מהנ"ל, ואז חותכים את מרכז המדבר (למשל, כרכן לקורלה) כדי לסיים את השני.

המסלולים חוזרים לקשגר. כיום, קשגר היא העיר המערבית ביותר בסין; ובמקרים אחרים היא הייתה בירתה של ממלכה עצמאית, חלק מהאימפריה המונגולית, או חלק מאימפריות מרכז אסיה השונות.

מרכז אסיה (Transoxiana)

[עריכה]

אחרי Kashgar, המסלול הראשי הולך:

• צפון מערב מעל Torugart או Irkeshtam לעבור למרכז אסיה
• לאורך עמק פרגאנה, דרך פראגאנה, קוקאנד וחוג'אנד
• לעבר סמרקנד ובוקהרה
• דרומית-מערבית דרך טורקמניסטן, לעיתים קרובות דרך מרב, ולאיראן, שנקראה אז פרס

המזרח התיכון

[עריכה]

מאיראן, התוואי עובר מערבית למשהד

• דרך Nishapur, קומיס (Hecatompylos), Semnan, טהרן (ריי / ריי)
• מעבר לטהרן, התוואי מתפצלת בין המסלול הדרומי דרך מסופוטמיה והציר הצפוני דרך אנטוליה

• נתיב דרומי: חמדאן (אקבטנה), בגדד (סלאוצ'יה / קטיסיפון), פלמירה, דמשק וכל דרום מזרח הים התיכון: צור, אלכסנדריה
• התוואי הצפוני: תבריז, קונסטנטינופול בכל רחבי צפון מזרח הים התיכון וחוף הים השחור: אנטיוכיה, בורסה (Cius), טראבזון, גזיאנטפ (Doliche)

חלופות

[עריכה]

היו גם מסלולים חלופיים - לדוגמה:

• לקחת את שביל הערבה צפונה יותר, מ Urumqi על פני שער Dzungarian אל אלמטי, אסטרחאן, קזחסטן ועל לרוסיה הקווקז
• חלק זה הוא התוואי שהציעה ממשלת סין כדרך הכניסה הראשונה של משי על רשימת המורשת העולמית של אונסק"ו .
• ביקור בערים גדולות אחרות של האימפריה הפרסית: הראט, איספהאן, שיראז (פרספוליס) ...
• מתנדנדת צפונה מאיראן אל הקווקז
• חוצה את הים הכספי בסירת משא, בדרך כלל מטורקמנבאשי לבאקו
• חוצה את הים השחור בסירה, לעיתים קרובות מבאטומי, פוטי או טראבזון לאודסה, סבסטופול, ורנה או איסטנבול

בסך הכל, "דרך המשי" מעולם לא הייתה דרך אחת, יותר רשת של כבישים ושבילי שיירות המקשרים בין עשרות ערים.

נתיבים קשורים

[עריכה]

מסלולים שונים קשרו את סין לתת היבשת ההודית :

• דרום מ שינג 'יאנג לתוך פקיסטן והודו דרך מה עכשיו את כביש Karakoram או דרך Ladakh . במשך מאות שנים Taxila היה הטרמינל הראשי בקצה ההודי של מסלולים אלה.
• לתוך אפגניסטן דרך Bactria מנקודות מערבה על הכביש, אז אולי:
• אל מה שמרכז פקיסטן דרך מעבר חייבר
• אל בלוצ'יסטאן וסינדה דרך מעבר בולן
• "שיירת תה וקרוואן" הרבה יותר דרומה, מצ'נגדו דרך יונאן וחלקים מטיבט לבורמה ולצפון הודו

ממערב, דרך הבשמים הביאה לבונה, מור וסחורות אחרות מעומאן ומתימן, דרך היבשה דרך מה שהיום ערב הסעודית וישראל, למדינות הים התיכון. ראה מצפה רמון # שבילים עבור חלק אחד של המסלול.