מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
- לשון המקרא המשיך להתקיים למרות חשיפה למצב של סכנה או פורענות.
- ”וַיְהִי כְּכַלּוֹת יְהוֹשֻׁעַ וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל לְהַכּוֹתָם מַכָּה גְדוֹלָה מְאֹד עַד תֻּמָּם וְהַשְּׂרִידִים שָׂרְדוּ מֵהֶם וַיָּבֹאוּ אֶל עָרֵי הַמִּבְצָר“ (יהושע י, פסוק כ)
- הכלב היה היחיד ששרד ברעידת האדמה.
- בהשאלה: נשאר תקין ושלם לאחר שהיה בסכנה.
- ספר התורה שרד בשרפה בבית הכנסת בדרך נס.
- שורש מקראי, מופיע כפועל פעם אחת במקראה. קיימת מקבילה בערבית: شَرَدَ (שַׁרַדַ) - במשמעות "ברח".
ניתוח דקדוקי
|
כתיב מלא |
שרד
|
הגייה* |
srad
|
חלק דיבר |
שם־עצם
|
מין |
זכר
|
שורש |
שׂ־ר־ד ב
|
דרך תצורה |
משקל קְטָל
|
נטיות |
|
- לשון המקרא (משמעות משוערת) (רק בביטוי: "בגדי שרד") המיועדים לשירות מסוים.
- עברית חדשה מכובד, מפואר.
- עברית חדשה (רק בביטויים: דירת שרד, מכונית שרד וכד') שירות הציבור.
- השוטרים השתמשו במכונית השרד שלהם.
- הפקיד גר בדירת השרד של משרתו.
- 1-2. מופיע בקרא ארבע פעמים, תמיד בביטוי "בִּגְדֵי הַשְּׂרָד". משמעות הביטוי לא ברורה; יש שפירשו בהוראת: ארוג, שזור, בהקבלה לארמית סְרָד - קלוע, מעשה רשת, וערבית سَرَدَ (סַרַדַ) - לתפור, לחבר, לשרשר.[1] אחרים גזרו משורש שׂ־ר־ד א בהוראת 'מנוסה', כמו במילה שָׂרִיד, ופירשו שהכוונה לבגדי מסע.[2] ויש שהקבילו לאוגריתית 𐎌𐎗𐎄 (שׁרד), בביטוי "שרד בעל בדבחך"[3], שע"פ ההקשר אפשר לפרש בהוראת: שירות, עבודת האל בקרבנות וכדו'. ולפ"ז הוא קרוב לשורש שׁ־ר־ת.[4] יש שהציעו להקביל לאכדית: ašarēdu - בכיר, חשוב, וגם: מפואר, בולט.
- 3. מחידושי אליעזר בן יהודה. ונימוקו: "בגדי השרד הוא כמו בגדי השרת, לאמור הבגדים אשר ילבשו הכהנים ב'שרתם' בקודש, והוא ממש כאשר יאמרו בלעז: בגדים אופיסייל", ועפ"ז חידש את המילה "משרד" בהוראת: "בית השרת לאיזה דבר, לאיזה חברה".[5]
- הרמב"ן מקשר בין שתי המשמעויות הנ"ל של השורש "ש־ר־ד". בפירושו לשמות ל"א, י' כתב: "[...] ואם כן, הנכון שנפרש: בגדי השרד – בגדי היחוד. כלומר, בגדים שיתיחד בלבישתם אחד העם הגדול מאחיו. וכן "ובשרידים אשר ה' קורא" (יואל ג ה), "השרידים שרדו מהם" (יהושע י כ)". כך, הרמב"ן מפרש את הפעלים מהשורש "שׂ־ר־ד" כפעלים המורים על הבדלה של קבוצה קטנה מתוך הכלל. בפרט, אדם השורד אסון הוא מובדל מיתר האנשים שנספו באסון.
- ↑ אונקלוס, רש"י, רשב"ם ועוד.
- ↑ ראב"ע.
- ↑ עלילת כרת, לוח I K טור ב שורה 77-78.
- ↑ מ' הרן, סתומה מקראית ומקבילתה באוגריתית, ארץ ישראל: מחקרים בידיעת הארץ ועתיקותיה, ג' (1954), עמ' 102. חוקרים אחרים פירשו שם: honor, present.
- ↑ מתוך עיתון "האור", כ"ד אדר ב', תרנ"א, ראו המדור המקורי של בן יהודה בעיתון האור באתר הספרייה לאומית.
ניתוח דקדוקי
|
כתיב מלא |
שרד
|
הגייה* |
sered
|
חלק דיבר |
שם־עצם
|
מין |
זכר
|
שורש |
ש־ר־ד
|
דרך תצורה |
משקל קֶטֶל
|
נטיות |
|
- לשון המקרא מכשיר המיועד לסימון לפני חריטה
- ”חָרַשׁ עֵצִים, נָטָה קָו, יְתָאֲרֵהוּ בַשֶּׂרֶד, יַעֲשֵׂהוּ בַּמַּקְצֻעוֹת וּבַמְּחוּגָה יְתָאֳרֵהוּ; וַיַּעֲשֵׂהוּ כְּתַבְנִית אִישׁ, כְּתִפְאֶרֶת אָדָם לָשֶׁבֶת בָּיִת“ (ישעיהו מד, פסוק יג)
- מופיעה בצורה יחידאית במקרא .זכתה לעדנה בספרות ימה"ב
- השרד מופיע במילון הנגרות העברי תרפ"א (1919) ככלי המשמש לסימון קווים מקבילים לאורך הצלע וגם לסימון מחברים. שבניגוד לעפרון,סימונו דק ולכן עדין ומדוייק.
|
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: שרד |
- שם כותב, [Address תיאור המאמר], שם האתר