לדלג לתוכן

המגרד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
"המגרד", העתק רומי, מוזיאון הוותיקן, רומא
"המגרד", העתק רומי, מוזיאון הוותיקן, רומא
ההעתק ההלניסטי שנמצא בקרואטיה

"המגרד" או "אפוכסיומנוס" (בלטינית: Apoxyomenos) הוא פסל של הפסל היווני ליסיפוסיוונית: Λύσιππος), בן המאה הרביעית לפנה"ס. הפסל המקורי נוצר בקרבת שנת 330 לפנה"ס וכיום נשמרו ממנו העתקים מאוחרים יותר.

הפסל מציג נער המקרצף בעזרת סטריגיל לכלוך מגופו. דמות זו מציגה את אחד הטיפוסים של תיאור דמות אתלט באמנות היוונית, טיפוס אשר הופיע גם אצל אמנים אחרים כגון פוליקליטוס (הגם שעבודתם לא נשמרה). להבדיל מן הקאנון של פוליקליטוס שבו הראש מהווה שביעית מן הגוף, מציג פסל זה קאנון חלופי ובו הראש מהווה שמינית ממנו (1:8). הדמות ניצבת בתנוחת קונטרה פוסטו וידיה פורצות אל החלל באופן דרמטי. במידה רבה הפסל דורש מן הצופה ראייה יותר תלת-ממדית, כיוון וצורת הצגתו היא פחות פרונטלית.

פליניוס מציין ב"תולדות הטבע" כי פסלו של ליסיפוס הוצב על ידי מרקוס ויפסניוס אגריפה במרחצאות אגריפה ברומא בשנת 20 לפנה"ס. פליניוס ציין כי הקיסר הרומאי טיבריוס ציווה להעביר לחדרו הפרטי את הפסל, אך נאלץ להשיב אותו בשל התקוממות ציבורית. עוד ציין כי ליסיפוס "נהג לומר" כי בשעה שאמנים אחרים "מציגים את האדם כפי שהוא, הוא מציג את האדם כפי שהם נראים",[1] בהתאם למסורת האמנותית "שנתן אריסטוטלס הן למשוררים והן לציירים".[2]

העתק הפסל הנמצא במוזיאון הוותיקן התגלה בשנת 1849 בגדה המערבית של נהר הטיבר ברומא. העתק נוסף, עשוי ברונזה, נמשה ליד האי לושין הקרואטי בים האדריאטי. פסל זה נחשב להעתק הלניסטי מן המאה השנייה או הראשונה לפנה"ס. ראש נוסף מטיפוס זה נמצא באוסף מוזיאון קימברלי (Kimball Art Museum) בטקסס. לראש זה עיניים משובצות זכוכית ונחושת. פסל מטיפוס זהה לו נמצא בשנת 1896 באפסוס שבטורקיה והוא מצוי כיום ב"מוזיאון לתולדות האמנות" (Kunsthistorisches Museum) בווינה.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא Apoxyomenos בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ אבי-יונה, מיכאל, תולדות האמנות הקלאסית, מוסד ביאליק, ירושלים, 2004, עמ' 154.
  2. ^ ג'ובאן פייטרו בלורי (Bellori) "האידאה של הפסל, הצייר והאדריכל", בתוך: ברש, משה, פרקים בתאוריה של אמנות הרנסאנס והבארוק, מאגנאס, ירושלים, 1989, עמ' 181.